אני נופל

אני עומד ליפול. בקרוב אני אפול.

בקרוב אני אשכח מה זה קרקע.

בקרוב אני אשוב למקום שממני באתי,

לימים של אפלה ודממה.

אני הולך בעיניים פקוחות עצומות ללא כיוון ברור

אך בצורה כזו או אחרת אני מתקדם אל מצוק תלול.

אני עומד על שפת תהום שעומקו לא ידוע לי.

זה רק עניין של זמן עד שצעד שגוי יביא אותי לעומק זה.

אני משתדל שלא ליפול, באמת.

אבל מזמן איני רואה את דרכי.

ואתה עומד שם לצדי.

אתה יודע על דבר הנפילה.

מדוע אינך מושיט את ידך לעזרה?

מדוע אתה נותן לי ליפול?

אני עומד ליפול. אני מרגיש את זה!

שנייה קלה ואני נופל.

אבן מתדרדרת אחת ואני כבר לא כאן.

רק משב רוח קליל והאור נעלם ממני.

אני נופל! עזור לי, אני נופל בזה הרגע!

הצל אותי! איני רוצה ליפול! הצל אותי!

ואולי בעצם איני נופל וזה רק הרוח שמשחקת בי.

ואולי בעצם אין שום תהום וזה רק האור שמתעתע בי.

ואולי בעצם אני נופל כבר זמן רב אך לעולם איני נופל באמת.

---כל הזכויות שמורות לוולטר ארואה---