הרהורים על המוות - לבמת הדיון

מרים יקרה, אני כל כך מבינה את רגשותיך

כשסבתא שלי באה משם - היא הביאה איתה את המוות

את הסיפורים על החידלון הזה

אחר כך כל המוות שסביבי - צעירים שמתו

ולא הספיקו לחיות

את השיר הזה כתבתי לפני כמה שנים, רק לא פרסמתי

לא העזתי, במת הדיון נתנה לי לגיטימציה לפרסם.

לגבי השארות הנשמה - אני מבינה את הצורך להאמין בזה

אני גם נאחזת בו, אבל איפה הן הנשמות האלו?

האם הן מתגלגלות באנשים אחרים? או כמו שאמרת הן עולות לעולמות עליונים.

נותן איזו נחמה פורתה לחשוב שהגוף נעלם אבל משהו נשאר בעולם - הנשמה נשארת.

מחבקת אותך מרים יקרה שלי

אוהבת אותך מאד

נורית

אתה צודק שצריך לנצל את החיים, לא משנה איך נגדיר את המוות, מה שברור הוא שאחריו אין חיים. כי כשהמוות יבוא אנחנו כבר לא נהיה כאן, אז למה הוא מתריד כל כך?

אז אכול ושתה כי מחר נמות.

אתה צודק - כל זמן שאנחנו כאן המוות איננו וכשהמוות יבוא אנחנו לא נהיה.

את השיר כתבתי לפני שנים אחדות, בעקבות מוות לא מובן לי, יש כזה...

אני מודה שקשה היה לי לפרסם אותו, הוא נכתב לעצמי.

יום טוב ידידי, אצטט לך את דבריו של היפוקרטס שאמר: במקום שאני קיים, המוות איננו. ובמקום שהמוות קיים אני אינני. אז צריך להפיק את המקסימום מהחיים - וכשבאים הרהורים מטרידים על המוות, להזיז אותם הצידה.

בפעם הבאה תמצאי לך דברים יותר עליזים לבמת הדיון.  למרות שאני הייתי מוכנה. השיר הזה חיכה זמן רב כדי שתגיעה במת דיון שתתאים לו - או הוא לה

וכעת לעניניינו, ההווה כאן ועכשיו, זה מה שאת מסיקה מהמחשבה על המוות. כמו שאמר בורחאס, ההווה הוא אינסופי, כי העתיד אינו אלא תקווה והעבר הוא זיכרון בלבד.

אז בואי נדחיק את המחשבה על המות לפינה ונחייה את החיים ונמצה את כל הטוב שהם מציעים לנו. ואפילו את הפחות טוב, כמו שאמר איוב לאשתו, גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל...  וכמו שסיימת את תגובתך יקרה שלי - וזה מה שיש. 

חבר יקר ואהוב שלי, תודה על דבריך

אתה הרי יודע - קשה לי לחשוף את עצמי, לכן שמרתי לעצמי את המחשבות האלו שלי על המוות, למרות שהן יכולות להיות של כולם. תודה שקבלת אותן.

תמיד הוא מפתיע, המוות

תמיד רוצים עוד קצת, עוד רגע

עוד לא הספקתי את שרציתי לעשות

ואלו שנפרדים שלמים מן העולם

מוסרים שלום היה נעים מאד

האמנם? או שהם משכנעים עצמם שכך נכון לעשות

אבל בעצם לבד עם עצמם

היו אומרים למוות

עוד רגע תן לי, בבקשה.

תודה גדי יקר על השיר ועל המחשבה

למרות שקשה לחשוב מוות.

אהבתי מאד - 

כשיבוא המוות

הוא יקח איתו סיפור שלא סופר

ושיר שטרם נכתב,

שסתם התהלכו בדרכים

נברו בפחי האשפה של החיים

בחפשם אחרי האמת.

המון תודה אביה יקרה,

הפעם כשקראתי את הציטוט מהשיר שלי, הסתכלתי עליו מבחוץ ואני מודה - הוא ריגש אותי.