נוסטלגיה- יום ים של ילדות

יום ים של ילדות/עידית אורדן

קיץ והשמש מעל יקדה

ובתחנה ילדה עם אמהּ  עמדה

למשאית שתסיע אותן לים

מקום טוב ונעים ביום חם.

במשאית שני זוגות של ספסלים

פונים זה אל זה פנים מול פנים.

   יריעות ברזנט  מעל ומשני צדדיה     

ומהפתח הפרוץ הרוח נושבת על יושביה .

על רצפת המשאית מונחים סלים

בהם מגבות,מחצלות, בקבוקי מים ופירות מוטלים

יושבים יחדיו צפופים

לרדת מהמשאית כבר מצפים.

כשאל החוף ואל הים אנחנו ניגשים

מכוסה הוא במרבד של אנשים

בגדי ים בשלל צורות וצבעים

את החוף ואת הים מקשטים.

מתחת לשמשיה

מצאנו  פינה פנויה

פרשנו מחצלתנו על החול

עליה הנחנו הכל.

אמא כבר מוציאה את קופסת  פירות העונה

וכבר: "תאכלי בִּתי" אמא אלי פונה.

אני יחד עם הבנים והבנות

בחול בונים ארמונות.

והנה איש, ועל שכמו קופסת הקלקר, צועד

 "אסקימו לימון" בקולו הרם צועק.

אליו רצתי עם הילדים והאנשים

ארטיק קרטיב לקנות ממנו כולנו  מבקשים.

ובים הגלים בקצף הלבן  אל החוף מתנפצים

ומי המלח אל העיניים קופצים

וגם מהמים קצת שותה

אך לא נורא, בתוך הגלגל ועל הגלים שטה .

על הראש  יוקדת השמש

והנה נוסף עוד נמש

קשָה מהים  הפרידה

אך המשאית ממתינה בתחנה.