זוהרה היפה- על זיכרון ושכחה

ן- וכיצד בהינו כולנו

בזוהרה היפה

חולפת בלארק השחורה

ולא ידענו, הסוד הנורא

עיניה , סופת סגול עיניה

גופה מצודת אבירים

ואנו הנערים , נפשנו כלתה לשדיה

לרמזי מכמניה האסורים

גופינו ייחל בצבת חסר רחמים

עינינו אסירים לנחמס עת חלפה

נוצרים רגעי קטיפת בשרה

הייתה לנו פאה ולקט לעולם לא-

שכחה

זוהרה היפה

על גבינו שק של זיכרונות כואבים

כמו עת ניסינו לדלות בה

פרא הצבר, במשוכה עטורת קוצים

חיינו בקעו הלאה לסמטאות שונות

חווינו לא מעט אהבות ושנאות

אך לעולם , בקרוסלת הזיכרונות

עולה ובאה זוהרה, יפה כניגדלות

וזאת נדע, עת בגרנו מעט

עת לכל דבר, כמעט

כמו מועד העלים להיפרד מהעץ החמים

דווקא

בחורף קר חסר רחמים.