לבני יוסי היקר.

יוסי, בן יקר שלי, שכיום כבר בן 26, ליום שיבוא במפתיע באחד הימים.

ביום בו אראה בעיניך זקן, למרות שעדיין איני כזה, רק כמה בקשות.

אם כאשר בזמן האוכל אלכלך מעט את השולחן או חולצתי, נסה להבין ואל תכעס.זכור את השעות בהן התאמצתי ללמדך איך לאכול מהצלחת ולא מהבקבוק,

אם בזמן שיחתנו אחזור כמה פעמים על אותם דברים, אל תפסיקני, בכל זאת תקשיב. כשהיית קטן הייתי צריך להקריא לך אותו סיפור שוב ושוב עד שנרדמת.

כאשר אין בכוחי לקום ולהתקלח, אל תבייש אותי ואל תקניטני. תזכור את אלפי הסיבות אותן הייתי חייב להמציא על מנת לשכנע אותך להתרחץ.

אם תבחין בחוסר המיומנות שלי עם הטכנולוגיות החדישות, תן לי את הזמן להבין ואל תחייך בלעג כשלא אצליח מיד, תן לי להתרגל.אני הוא שלימד אותך בסבלנות איך להתלבש לבד, ואיך להתעמת עם בעיות העולם.

אם בזמן שיחה אני שוכח דבר מה או מאבד את חוט המחשבה,תן לי את הזמן להיזכר וגם איני מצליח, אל תכעס. כי יותר מכל חשובה לי העובדה להיות לידך ולנהל שיחה.

אם לעיתים איני מסוגל לאכול, אל תכריחני, זה סימן שאיני רעב. תיזכר כמה שנאת כאשר בילדותך ניסיתי להכריח אותך לאכול את הבננה.

כאשר רגליי מתעייפות, אל תיתן לי להמשיך לבדי – תציע לי את ידך לעזרה, כפי שאני נהגתי לעשות כאשר אתה התחלת לצעוד את צעדיך הראשונים.

ואם באחד הימים אומר לך שאיני רוצה להמשיך לחיות, אל תכעס. נסה להבין שחלק זה של חיי אינו בדיוק חיים אלא הישרדות. באחד הימים תגלה  שלמרות שגיאותיי, תמיד  ייחלתי את הטוב ביותר עבורך.

אל תהיה עצוב וגם לא כעוס, עזור לי לסיים את דרכי באהבה וסבלנות ואני בתמורה אחזיר לך אולי חיוך אחרון באהבה גדולה שתמיד הייתה בליבי.

ובקשה אחרונה, אחרי שלא אהיה בין החיים, שמור על אמא ועזור לה ככל יכולתך.                                

                               אני אוהב אותך בני !