כלים שלובים

איך כל השקט הזה, ובכל זאת

כשהערב יורד לאט

כאילו לא נגרע יופיו של המקום

קוֹדֵם  שנֶעְלָמוֹת בּוֹ השְׁמָשׁוֹת

מחליקים מִתּוֹךְ כִּיסָיו

דגי אילתית ,  ושנינו

שוב נבראים בו  

פה, ידיים, 

רגליים

קבל ים  והרים

חומקים ופעם נסתרים

אחר כך מרעישים על כפל פָּנָיו

 עד שיכריז במנועיו, הוא וכל גליו

ראי, ראי

כמו אז ,

בַּלַּיְלָה ההוא הראשון שֶׁל היוֹם השִּׁשִּׁי

*   *   *