חג

1.     חג

חג אני סביב הזמן

כעוף דורס המחפש טרפו

וגם אם מועד אני על מחשבה

זוכר אני לזרוע הרס

כי במו ידי חרבתי את עצמי

נקשתי נקישות טרופות על זה הפלך

אשר היה כמגדים , צור מחצבת

פלא העולם

חג אני גם אם אין זה יום שמחה

הרגעים הפכו לנטל על תוכי

המילים שלי הרעידו את אמות סיפיי

זעם מעשי הוקרב למולך על ברכי תפילה

אותיות שחורות משחור פצעו אצבעותיי

השאירו בי עקבות כצעדים בחול הים 

לכדו אותי במעגל  האין סופי

כדרקון הרודף אחרי זנבו בסיפורו של אנדה

אך מתוך שכרון חושים אולי

צומחת בי ההכרה

שיש להיכנע למעשים

לתת דרור לנפש פוריה

וכך מתקתק אני בכבדות

את אשר כתב לבי

בלילה טרוף שינה

הזורע בדמעה