התיבה והיונה

הַתֵּבָה וְהַיּוֹנָה  

*

עַל הַיּוֹנָה שֶׁל תֵּבַת נֹחַ, עַל הַיּוֹנָה עַצְמָהּ –

– מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁב. לְעֻמַּת זֹאת, חָלַם עָלֱיהָ:

כְּנָפַיִם מְנַשְּׁבוֹת עַל עָרְפּוֹ וּמְבִיאוֹת

לְיָדָיו רִגּוּש עַל-חוּשִׁי וְאַדְרֶנָלִין מְזֻכָּךְ;

הַדִּרְבּוּן בְּאֵיבָרָיו דּוֹחֵף קָדִימָה

קָדִימָה

לְאִיֵּי הוֹדוּ הַמָּעֲרָבִית; הַיּוֹנָה

מִתְרַחֶקֶת כְּדֵי לְהוֹפִיעַ

הַפַּעַם

בְּרִקּוּד קַמָּאִי:

מַקּוֹרָהּ מְרַמֵּז לוֹ עַל הַפְלָגוֹת

אֲרֻכּוֹת

מְיַגְּעוֹת

אוּלַי,

אֲבָל מַרְווֹת תְּשׁוּקָה;

וְשׁוּב, הַגֵּרוּי: עַל תְּנוּכֵי אָזְנָיו וְ

עַל בְּהוֹנוֹתָיו. וְ

הַיּוֹנָה שׁוֹלָה נוֹצָה מֵעוֹרְקָיו, שׁוֹלֶפֶת

אַבְזָם מִטַּבּוּרוֹ, וּמַרְקִידָה

אוֹתוֹ עַל הַסִּפּוּן.

לַיְלָה.

יָם.

בֹּקֶר.

אוֹקְיָנוּס.

הַקֵּץ לַחֲלִימָה: הַיּוֹנָה

מוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ פַּס שֶׁ

יּוֹבִילוֹ לָאֲבַדּוֹן. חֵרֶף

מַאֲמַצָּיו, לְתֵבָתוֹ

אֵין

עֲלֶה-זַיִת.

קוֹלוֹמְבּוּס.

*

רבקה ירון

---

---

[מתוך "הקולר של היונה" – רבקה ירון © 1996]

---