שירים

ובבדידותי


ובבדידותי
 
ובבדידותי,
כמו יושב אני
על כבל
חשמלי,
ומאזין לשירת
השחר
של ציפורֵי
החופש
הדוגרות על ביצֵי
מוחי,
והמנגינה ערבה
לגופי.
 
ורק ציפור אחת,
מסתננת,
מנקרת את קליפת
הרהורַי,
ומחוררת בי
נקבים,
ואני חלול
ומפויח,
תלוי על
עמוד,
והחשמל מזרים
קצרים
אל נפשי
המוכה.

תגובות

אודי גלבמן / יקי יקרהייתי מבקש לשי� / 18/01/2019 18:08
גלי צבי-ויס / קצר / 18/01/2019 18:44
נורית ליברמן / החשמל מזרים קצרים אל נפשי המוכה. / 19/01/2019 11:09
זיגי בר-אור / זרם חשמלי במינון נמוך / 19/01/2019 12:57
יום טוב צבי / מנגינה / 20/01/2019 07:24