עכשיו את רגועה

מנסה לנסוך בה רוגע, או בעצמך כדו-שיח פנימי. אט אט מתבהרת ההתמודדות שלה-הקולות, המילים הנאמרות ופוגעות, הבדידות הנוראה. השיר יוצר מתח, האם אכן תצליח להירגע. והתמונה המעורפלת הקשה מתבהרת אך נצבעת בצבעים כהים. היא לבד בקולנוע, מנסה לברוח לעולם אחר, אלא שהכאב והדמעות לא נוטשים אותה לרגע., גם לא שם.

שיר חזק ומטלטל ויכולתי להזדהות לגמרי עם התחושות.

ברוכה השבה לאתרנו,

גלי

 הפעם אני חורגת ומבהירה:

שיר של ניגודים בין  מציאות  חיצונית לחוויה  פנימית :

 המון הקולות בקהל – לעומת תחושת בדידות

ניסיונות ההתרגעות  לעומת אי - שקט פנימי שביטוים במתח באברי הגוף

מילים חוזרות שנישנות "תרגעי" – ביטוי לסתירה בין פנים וחוץ

האור באולם וה"רעש"  לקראת הציפיה לחושך , לשקט גם בפנים

כל אלה הם נסיונות סרק להדחיק את

הרעשים והסערות הפנימיים (ה"לא נחשבים ")

ןהחוויה המתפרצת ללא שליטה – דווקא ברגע האמת ( ב"חושך")

ומגרה את בלוטת הדמע

תודה לכולם. תודה לגלי שכל כך נגעה וריגשה אותי