כך חד העבד

כך חד העבד

ויצאו בצעדם גם אדון גם עבדו

מפני סופת קץ ויללות שה ותן

וינוסו משם בראשית הסערה

זו תחריב ותשמיד ותביא החורבן

ויישאו חפציהם ויבואו השער

עת קריסת בית אדון בגב המפתן

ויתורו ביער עבות ושומם

על גבם המשא המוזהב אך קטן

ויפן האדון ויסב את גבו

אל אזני עבד חרוץ לחש ורטן

ויאמר תסכולי הגובר מעכל שלוותי

הליצני במהרה פן ייקח את אשר לו ניתן

ויוסף-חוד חידה, עבדי החכם

הו שחורי לא תפקיר אדונך לתסכול רעבתן

כך לא אעשה ולא כך יעשה

כך השיב נערו מן מלאכת ידי אומן

וישכים כל שכלו ויטווה החידה

וירוץ אל אדונו להביא המתן

וישיר הנער מלבבו הנבון

היש כה נורא מדמותו של שטן

וילחש העבד מגב האדון

היש כה בהיר מפניו של ענן

ויוסף ברוב להט לדבריו לאמור

וההוא הניסני מפתח מפתן

אז צהל האדון ברינה ובגיל

ויאמר תשובתו להיתול שרונן

והרי הנורא מדמות אשמדאי

הוא האל הנשגב היושב במרום גן

רק הוא ואך הוא יעלה בזרועו

על ראשו האיום של מלאך מקורנן

ויען הנער שגית מרשי

כי לא הוא האל העונה למבחן

כי טהור הוא האל ושקוף הוא מעב

לא יבהיר ולא יכהה אלוהי הרחמן

והאל קיבלני אל סף ממלכתו

וכן ישמעני, אל פילוליי יגחן

אז תהה האדון בשנית לחידה

וישיב בחופזה לעבדו הישן

כי הכסף הינו, מתכתי היקרה,

בהיר ובוהק בפני כל ענן

זוהרו רב מכל וצבעיו יבלטו

בפניהם יתלקח כל בית נושן

ויען העבד טעית מרשי

והכסף על דבריי כלל איננו נשען

כי ההון, הוא נברא מידי מקטרג

להפיל האדם כחוטא תאוותן

ואף על פי כן אדוני היקר

הכסף יפתח שעריו בפני כל אשר לו הוא נמען

וישוב האדון אל תהומות מחשבתו

ויפתור בזעמו את חידת האמן

הסופה, נערי, ההיא ולא אחרת

שסילקה את גפיך מסף ומפתן

הסופה במעופה ביראה משכני

וחרתה בשדותיי קלון וסימן

ויצחק העבד לתשובת אדונו

ירנן ויצהל על טיבו הלמדן

כי סופה מן שמיים וים מקורה

ולכן לא תוכל מול דמותו של שטן

והרי זו השמש ולא הסופה

שתבהיר את פנינו כבוהק נדן

ויחר אף אדון וישמע לזעמו

ויכה בעבדו עד שוכב פרקדן

ובדם נערו ישאל אדון רם

נא-רמוז לי התשובה ברמז וסימן

וישכב הנער שותת דם וחלב

ויאמר נא-הקש הפטיש בסדן

וימאן האדון לדברי נערו

ויאמר סלח-נא לי, לא נעשו הדברים במכוון

כי מרוב ייאושי, תסכולי וזעמי

נפגע נערי ולא ישוב למפתן

אז ענה העבד, נוטף מוות ושכול,

הניחן בכל אלה-האדם הלבן

---כל הזכויות שמורות לוולטר ארואה---