זר

הקולות גלשו ובאו מעבר להרים

רכובים על רוח הערב

ועיניי- כלות

הינה חזרה ובאה כמפץ הגדול

תלויה כמחרוזת בצוואר העיר

מפגינה עריצותה ויופייה

מביט בה, ברק הדר בנות ההימבה בבשרה

בירוק העז בעיניה

כעלי התה בגבעות סרי-לאנקה

מכה בכול גופי, רודה בבשרי

חודרת כחבטות ענבלי הכנסייה

מרעידה את כול כולי

עלתה, חזרה ובאה כחמדת אור ראשון

רעשה הארץ תחתיי

שירת דבש תמרים בגופי

נטיעות חטא קדמון

אל תעירו ואל תעוררו

כאב אהבה נודד בחדריי

המילים שלי שבורות נוכח יופייה

כמו אחוזות בכיסא גלגלים

מתדפקות חסרות ישע מול יפעתה

הנייר שלי עני, נכסף לעוד מילים

לשורר חמדתה

אני נזם אכזר בגופה

מנודה,

חנית שאול ברוח הרעה

בשמים צועקים אלף  חצוצרות

מה לך כאן, זר

לך, לך לך.