ניקוי

     ניקוי יבש

הוזה אני באור ירח 
את נשימות קרניו המלטפות 
משחקים של אור וחושך 
כמו ציור של אשר 
נמלטים במעגל בלתי אפשרי 
בטבעת מוביוס הם חוזרים
אל תחילת המשמעות

הגוונים נטמעים בי במרקם אחיד 
בו אני זוכר לאחוז את המבט
צליל מיתר נקרע ומתפקע
כאחוז תזזית של אזוב וחזזית 
הצומחים על מקורות הלחלוחית

ובן רגע, כהרף מחשבה שטותית הנעלמת
אל תהום תא המחזורית אשר 
על שולחן העבודה הווירטואלי 
אני לוכד את כסופת הזמנים 
בבליל מילים שנאפו מעבר לזמנם
קצותיהם שרופים ,בקשקשת ועפר

אך ניתן אולי כשמלתה של חנה'לה
לעמעם את שחור לבם באור ירח-
להלבין מילים במכבסת שירה