נשף המסכות

בסמטאות עדיין קיוו לגשם

לסלק האבק הכבד

הבשורות הרעות

לשטוף הזוהמה

להרוות השדות

סוד מות אהבתה נפרץ

עיניה העצובות לחשו לו

אל תבזבז את הדמעות

חפש אהבה אחרת

שלי- מתה

כמו שריקה עצובה, אינסופית

ההולכת ומתמעטת

נסוגה מחייו, מסירה מסכות

קורעת  התחפושות

בועטת בנשף הנלעג, הכוזב

לא עוד

הבל פיה החם בצווארו

רוך ירכיה תואמים לירכיו

לחישת השיא שאחרי

לא עוד

ריקוד חרבות הבשר

הסקרנות הבלתי נדלית

-לא עוד

כמו עננים עייפים תועה דרך

לא יתנגשו עוד לברק

לא ימטירו גשם

איש לדרכו, אישה לדרכה

עונת הבדידות

עם בוא הרוח ,

 נשרו

על כותרת צהובים על

גגות הבתים

כמו שמיכת זהב

-תכריכים לשניים.