מַעֲבָר חַד

וּפְנֵי שִׂמְחָתָהּ עַזּוֹת

וַחֲזָקִים לְעֻמָּתָן פְּנֵי תוּגָתָהּ

וּלְעֵת חַג אוֹ מִסְפֵּד הֵן רוֹבְצוֹת

אִשָּׁה לְפֶתַח רְעוּתָהּ.

(נתן אלתרמן בשיר פותח לספר 'עיר היונה')

אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ

נוֹשְׁרוֹת עַל שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת

שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ

הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.

(תלמה אליגון רוז – 'ארץ צבי') 

מַעֲבָר חַד

בַּבֹּקֶר יֵעוֹר בֶּכִי בְּקִרְבֵּנוּ

וְלָעֶרֶב תָּלִין רִנָּה בִּרְחֹבֹתֵינוּ

כִּי מִן הָאַיִן נוֹצַר הַיֵּשׁ

תָּעֻפָה לָאוֹר נִהְיָתָה

כִּי מִן הַמַּאְפֵּלְיָה

הָיְתָה לְעַמִּי אוֹרָה

כִּי מֵחֲלָלִים יוֹשְׁבֵי חָדֶל

אֶרֶץ הַחַיִּים לָנוּ מוֹרָשָׁה

לְדָבְקָה בְּאַהֲבָתָם צַוָּאָה

מֵרֵעֵינוּ חֲלָלִים שֹׁכְנֵי עָפָר

כִּי בַּחֲבֵרֵינוּ סוֹד עָלֶה קָמֵל

הָאוֹצֵל חַיִּים לְעֵץ עַמִּי.

הַמַּעֲבָר הַחַד שֶׁבֵּין זִכָּרוֹן לַחַיִּים

חֶלְקֶנוּ וְגוֹרָלֵנוּ בְּכָל עֵת תָּמִיד,

בְּכָל יוֹם וְּבְכָל שָׁעָה

מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה,

בְּלֶחֶם עָנְיֵנוּ חֹק קִיּוּמֵנוּ

מְרֹרִים וַחֲרֹסֶת כְּרוּכִים יַחְדָּו,

אַךְ זֶה הַיּוֹם נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ

גַּם תַּחַת הַמֵּתִים יּוֹרְדֵי דּוּמָה

בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם

הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר

כִּי זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ

הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפֵיהֶם נָתְּנוּ

וּפְרִיהֶם נָשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל

נֶאֶסְפוּ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל לְאַרְצֵנוּ

כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן מֵאִיר

וְהַבְּרָכָה בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֵנוּ

הַיּוֹם חַג עַצְמָאוּת בְּחוּצוֹתֵינוּ

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ