חזרה ליצירות
סיפורים

הירושה חלק חמישי.

מאיר אש | (19/10/2006 15:40) | 130 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
סיוטי הלילה ניכרו בבוקר על פני כשהתעוררתי ,קמטים נוספים נחרטו על מצחי,ועיניי היו טרוטות ועייפות מחוסר שינה.
הרמתי טלפון לחברי דב.חבר לנשק מימי שירותי ביחידה מובחרת,פייטר רציני,ובדרן לא קטן,
דב היה מצד אחד "גנסטר שכונתי,(שריריו הגדולים והמנופחים וסיגנון דיבורו)ומצד שני נשמה טובה ורגישה.
קבעתי עם דב באחד מבתי הקפה שבעיר,מאלה שמגישים קפה באגרטל ואתה צריך לקחת משכנתא בכדי לשלם עליו.
הזמנתי "אגרטל" קפה הפוך וקוראסון ענק וציפיתי לדב.
חלפו דקות אחדות והוא הופיע, כרגיל זרק את אחת מבדיחותיו."מה קורה ירון?מישהו מנסה לחסל אותך?"
"דב אין לך מושג כמה אתה צודק"אמרתי.
 הוא התיישב והרצין."סליחה לא ידעתי שאתה בבעיות" אמר.
גוללתי בפניו את שעבר עליי בימים האחרונים.הוא הקשיב ושתק ומידי פעם לקח מציצה מהסיגר שהיה נעוץ בין שיניו.
"שמע אתה הסתבכת כעוגן"אמר בתום דבריי.
"אני זקוק לעזרה.." השבתי."לכן התקשרתי אליך"
"אנסה לעזור ירון.אפעיל את קשריי ונקווה לטוב.לא מבטיח כלום"
אמר וכיבה את הסיגר במאפרה.
"תודה דב"עניתי.
"אין על מה" ענה.לחץ את ידי בחום ונעלם,לא לפני שהוא פולט אל מאחורי גבו."ירון תיזהר".
שילמתי את החשבון וצעדתי לעבר חוף הים,הרוח הסתוית והחום הקייצי השכיחו ממני את צרותיי.
הבטתי בים הכחול .בבחורות השכובות על החוף הזהוב ,בסירות הדייגים הרעועות השטות אל האופק הקסום.
לפתע הרגשתי ביד עדינה הנוגעת בכתפי,הסתובבתי לאחור בבהלה.
מולי עמדה בחורה צעירה בבגד ים כחול.היא נסוגה לאחור וגימגמה.
"...סל..יחה . לא התכוונתי להבהיל אותך  סל..י.חה."
"זה בסדר...פשוט חשבתי על משהו ו...." גמגמתי בחזרה.
היא הסתובבה והתיישבה על מגבת לבנה על החוף.
ניגשתי אליה בהיסוס פוחד להבהילה שוב.
"אני מצטער" אמרתי ושאלתי אם אוכל לשבת לידה.היא חייכה חיוך מתוק והסכימה.
"בסך הכל רציתי שתמרח לי קרם על הגב"אמרה והושיטה לעברי את השפורפרת.
חייכתי במבוכה,מגע ידי המרוחה בקרם שיזוף ועורה החלק הזכירו לי ימים יפים.כשאני ושרון היינו נאהבים ,ממש על אותה רצועת חוף נשקתי לה בפעם הראשונה.ואז היא אמרה שאני אהובה הראשון והאחרון.
לאחר חברות של שנתיים ומגורים משותפים היא ברחה עם האינסטלטור.
"יותר למטה" אמרה בקולה הנעים."או כמה שזה טוב" צחקה והתהפכה על גבה.
"עכשיו תמרח לי על הרגליים.ישלך ידיים טובות" המשיכה באותה נשימה להחמיא לי.
"כן הייתי טבח בצבא" זרקתי את אחת מבדיחותיי הישנות.
היא צחקה צחוק חמוד.
"בוא שב לידי" אמרה וזזה מעט, מותירה לי סנטימטר של מגבת.
"תודה" אמרתי והתיישבתי לצידה.
"סליחה." אמרה לפתע ."לא עשינו הכרה בינינו. אני תמנע" אמרה והושיטה את ידה ללחוץ את ידי.
"ואני ירון" עניתי בחיוך.
"נעים מאוד ירון.במה אתה עוסק?" שאלה.
"אני עובד בחברת מחשבים,מתכנת מחשבים" אמרתי בגאווה."ובמה את עוסקת?" שאלתי בחזרה.
"עד לא מזמן.עבדתי במשרד עורכי דין,והיום אני מובטלת וכותבת שירים,וסיפורים" אמרה וצחקה.
" עכשיו תכניסי אותי לאחד מסיפורייך?" שאלתי וצחקתי.
"אולי" אמרה .
 השמש החלה לשקוע ואני ותמנע נסחפנו לשיחות נפש ארוכות.    

תגובות

חזרה ליצירות