כְּעוֹף אֵין בַּיִת / נסים  פרנקו

אֲרַחֵף אֶדְאֶה לֹא אֶשְׁכּוֹן

כְּעוֹף אֵין בַּיִת

נַפְשִׁי תּוֹעָה יְהָבִי סָר מְנוּחָה

אֶתְהֶה פֵּשֶׁר נֶגַע וּמַכְאוֹב

וְנוֹחַם אֵין לִי

אֶת מְשׂוֹשִׂי נָטְלָה הָרוּחַ

וְאֵין מֵשִׁיב

תָּאֵב רָאשִׁי כַּר מָנוֹחַ

עַד כְּדֵי שְׁמִי לִשְׁכּוֹחַ

כַּאֲשֶׁר פֶּרֶק אֶחָד נִגְמַר

שֶׁמָּא בְּמוּעָקָה יָבוֹא הַשֵּׁנִי

בְּעֵת שֶׁאֲנִי דּוֹאֶה לַמֶּרְחָק

שֶׁמֶשׁ חַיַּי קֵרְבָה אֵלַי

מַבִּיט תַּחְתַּי שׂוֹחֵק לַמִּשְׂחָק

מָה טוֹב כִּי נֵטֶל יָרַד מֵעָלַי

אֵיכָה אַצְפִּין וְאֵיכָה אָדְרִים

הֵיכָן אָתוּר מַצָּע נְחִיתָה

בְּאֵין טוֹרֵד

הַאִם אוּכַל לְלַקֵּט שְׁבָרִים

לֶאֱחוֹת נַפְשִׁי הַחֲבוּטָהּ?!