כן, את צודקת, הבית לא נראה טוב. חייבים לסדר דברים אחרת. אולי אפילו שיפוץ כללי. את עושה חישובים ב- Excelומגלה שזה אפשרי: יש לך מספיק כסף לחבר שני חדרים קטנים לחדר שינה אחד מרווח, להרחיב את המטבח ולעשות עוד כמה שינויים יותר קלים; גם הזמן מתאים - אם מתחילים עכשיו או אפילו בספטמבר, עד ינואר בטוח יסיימו, ואת כבר מדמיינת את מסיבת יום ההולדת שלך בבית המחודש. כל מה שצריך, למצוא קבלן שיסכים למחיר וללוח הזמנים ויתחיל לעבוד.
וואי, זה היה פשוט - כל מה שביקשת, הוא יודע לעשות. המחיר – הבטיח שיהיה בסדר. גם משך הביצוע הגיוני מבחינתו. אפילו, כנראה, יישאר עודף. והכי חשוב, שמו הולך לפניו כאחד הטובים.
בשעה טובה מתחיל!
05:02 בבוקר. קולות מוזרים מעירים אותך. מתחת לחלון משאית גדולה מצפצפת בנסיעתה לאחור. חמישה עובדים מעבירים בזריקות ציוד ממקום בו המשאית השאירה אותו קרוב למדרגות הבית. את רצה בחלוק, מבקשת שקט. הם לא שומעים כי בדיוק משאית התחילה לשפוך צינורות פיגום על האדמה.
12:01 הקבלן מגיע. העובדים קמים לברך אותו, בלי לעזוב את פחיות הבירה הפתוחות. הוא מודד שני קירות, דופק באגרוף על שלושה אחרים, מזיז שולחן בסלון חמישה סנטימטרים, מהמהם פעמיים וקורץ לך - הכל בסדר
12:03 כולם עוזבים עד מחר. חוץ מהפחיות הריקות.
למחרת, 05:01 את כבר ערה. המיטה שלך במסדרון, הם מפרקים ריצוף.
חודשיים אחר כך, אחרי גשמי סתיו ושלג מפתיע, הם חוזרים ומפרקים את שאר הריצוף. בינואר את עדיין ישנה בפרוזדור, המקום היחיד עם קצת רצפה.
ביוני מחזירים את המיטה לחדר השינה. פותחים בירה, חוגגים.
למחרת שוב מוציאים אותה ומפרקים חלק מהריצוף.
אחרי שבוע מחזירים, עם כבלי חשמל שהניחו מתחת. עכשיו אפשר גם להדליק אור.
אוקטובר. הקבלן נכנס בלי לדפוק: "הצנרת רקובה."
"איזו צנרת?"
"של המים."
"למה שמת רקובה?"
"זה לא שלי, זה היה כאן."
"אז למה לא החלפת?"
"לא אמרת."
"סיכמנו שתחליף הכול."
"כן, אבל לא דיברנו מפורשות על צנרת."
מבט זועף. שתיקה.
"כמה יעלה?"
"אם היית מבקשת לפני ששמתי ריצוף…"
"מתי שמת ריצוף?"
"מחר."
"אז עוד לא שמת!"
"בשבילי זה כאילו כבר שמתי."
"למה? אתה על סמים?"
"למעשה, כן. יש לך חשיש? שלי נגמר."
"נחזור לנושא."
הוא בוהה בך: "אני לא מבין אותך."
"נו, אז כמה יעלה?"
"לא יודע. אגיד מחר."
"רגע, אתה הולך עכשיו? היית פה עשר דקות!"
"ולפעמים לא בא לי לעבוד.
כמו היום."
"ומחר?"
"את זה אדע מחר."
שלושה חודשים עוברים.
"טוב, אולי מחר יתחשק לי לעבוד."
את חוגגת יום הולדת אצל ההורים.
באוגוסט, הם מסיימים.
באוקטובר, באמת מסיימים. שנתיים אחר כך את מסיימת לשלם.
בינתיים התחתנת. את ובעלך מחפשים בית גדול יותר. חדש יקר מדי, אז מחפשים יד שנייה.
מוצאים בית יפה, במחיר טוב.
רק מה, חייבים לשפץ אותו.
את שוקלת לעבור לגור בבית משוגעים, אבל במקום זאת רק מכה עם ראשך בקיר שלא עונה, לא שופט אותך, אבל משתתף בהכזבתך...
