הוֹלֵךְ עִם כִּוּוּן הָרוּחַ/ נסים  פרנקו

כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אָז אַתְּ אֵינֵךְ

אִם הוּא שָׁב  אָז אַתְּ כְּבָר הָיִית

נִרְאָה שֶׁלֹּא תִּפָּגְשׁוּ לְעוֹלָם

הוּא רָצָה מְאֹד וְאַתְּ גַּם קִוִּית

מֶרְחַב הַחִיפּוּשׂ כָּל הָעֵת יִגְדַּל

וְנִדְמֶה שֶׁהוּא דּוֹרֵךְ בַּמָקוֹם

הָעַיִן תִּבְלַע אֶת כָּל הָעוֹלָם

וְהוּא רַק בַּגּוֹרָל תָּאֵב לִנְקוֹם

הוֹלֵךְ תָּמִיד עִם כִּוּוּן הָרוּחַ

שֶׁלֹּא תְּפַזֵּר אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת

עוֹד מְעַט הוּא יֵשֵׁב לָנוּחַ

בֵּין רָצוּי לַמָּצוּי אֵין לְהַשְׁוּוֹת

הוּא  שׁוּב יַגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם

עִם תִּקְוּוֹת חֲזָקוֹת רַק לִרְאוֹתֵךְ

בְּלִבּוֹ יִרְצֶה לִשְׁמֹור לָךְ מָקוֹם

לַעֲצוֹם אֶת עֵינָיו מוּל הֱּיוֹתֵךְ –

הוּא שׁוּב הָיָה שָׁם וְאַתְּ לֹא הָיִית

אַךְ הַפַּעַם  הוּא הִשְׁאִיר לָךְ פֶּרַח

כִּי אֵין טָעַם עוֹד לְשַׂחֵק

לא רָצִית -

אָז הֵבִין

שֶׁלִבֵּךְ קֶרַח.