שִׁיר לַקּוֹרוֹנָה / יהושע רוזנברג

שִׁיר לַקּוֹרוֹנָה    / יהושע רוזנברג

אֲרוּרָה אַתְּ קוֹרוֹנָה

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפַּלְתְּ

וַעֲצֻמִים כָּל הֲרוּגַיִךְ

בְּשֶׁלָּךְ סֻגַּר כָּל בַּיִת מִבּוֹא

עָלַיִךְ קִלְלָתִי מַגֵּפָה

יַעַן סָגַרְתְּ דַּלְתֵי בֵּיתִי

הִרְחַקְתְּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ

יָבוֹאוּ עָלַיִךְ כָּל הַקְּלָלוֹת וְהִשִּׂיגוּךְ

מֵעַז יָצָא מָתוֹק

מֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ אוֹר נָגַהּ

בְּרוּכָה אַתְּ קוֹרוֹנָה

אֲשֶׁר נִתַּצְתְּ אֶת מִזְבַּח כֹּהֲנֵי הָאִינְדִּיבִידוּאָלִיזְם

כָרַתְּ אֲשֵׁרַת 'אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד'

וְשִׁבַּרְתְּ בָּמוֹת 'טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי',

כִּי הִזְכַּרְתְּ מִדּוֹת שֶׁשָּׁכַחְנוּ

הַצְנֵעַ לֶכֶת וַעֲנָוָה

כְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט וּפְרָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לַכְּלָל

וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן,

עָצַרְתְּ אֶת הַמֵּרוֹץ מֵהֶשֵּׂג לְהֶשֵּׂג

מַהֵר יוֹתֵר, גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, רָחוֹק יוֹתֵר,

נָתַתְּ בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל

כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ

אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ אֵ-ל אֶחָד בְּרָאָנוּ

הֶחְזַרְתְּ לָנוּ מִלִּים שֶׁאָבְדוּ מִזְּמַן

סוֹלִידָרִיּוּת, עֲרֵבוּת הֲדָדִית, אַחֲוָה.

הֵצַפְתְּ אוֹתָנוּ בִּרְגָשׁוֹת

אַהֲבָה, דְּאָגָה, הַעֲרָכָה, גַּעְגּוּעַ

הֵבֵאת אוֹתָנוּ לַחְרֹג מִן הַשִּׁגְרָה

לַחְשֹׁב מִחוּץ לַקֻּפְסָה

קָרָאת לָנוּ:

לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ  

פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ  

תְּפִלָּה לְאֵ-ל חַיָּי

אוֹמְרָה לְאֵ-ל סַלְעִי

הָסֵר מֵעָלַי אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה

מתוך תפילת השחר

מָה אֲנַחְנוּ מֶה חַיֵּינוּ מֶה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקֵנוּ מַה יִשְׁעֵנוּ מַה כּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ הֲלוֹא כָל הַגִּבּורִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלא הָיוּ וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל כִּי רוֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ. וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכָּל הָבֶל: