יצירות אחרונות
פיסת נייר-מוקדש לאלי ז"ל בן כיתתי האהוב-בן יט בנופלו (0 תגובות)
מרים מעטו /שירים -12/05/2024 16:27
שוב פקע מיתר אדום (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -12/05/2024 15:44
מַנְדָּרִינוֹת / פְּסִיעוֹת / (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -12/05/2024 13:05
משא זיכרון וכאב* (2 תגובות)
יצחק אור /שירים -12/05/2024 12:12
עשה אותה מלכה שתעשה אותך מלך (1 תגובות)
משה חזן /הודעות -12/05/2024 11:30
רוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי - לבמת הדיון (3 תגובות)
אביה /שירים -12/05/2024 10:49
לולאות זמן (2 תגובות)
אסנת אלון /שירים -12/05/2024 04:06
כְּשֶׁהַתּוֹתָחִים רוֹעֲמִים - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -11/05/2024 23:59
סיפורים
לא.להבה מתפרצת, זרם אדיר, סערה משתוללת משתקפת בעיניים המנסרות כשתי חניתות מלובנות דרך גולגולתך. חודרות, מאיימות. מאתרות את אותה נקודה בראשך המורה לך להשליך עצמך על הקרקע לרגליהן. לקבור את פניך בחול ולהתנצל ברעד. כשני שוטים מונפים, מכים בעצמה וברעש הצלפה חד. ואתה כורע, ממלמל בלחש, חושש להרים את ראשך ולהביט בחרדה בשלמות הגועשת אשר במרכזה זוג עיניים רושפות אש וגיצים ובעלות כוח אינסופי. כוח שמכניע אותך, מכופף בכאב את גבך ואת טיפת הכבוד האחרונה שנותרה לך. ואתה מתמסר. מתמסר לשליטתה המוחלטת עליך ומרכין את ראשך, ירא. משתוקק לספק את הכעס המבעית, משתוקק גם לא לעצרו אלא להמשיך להביט בו. להקשיב בכאב ובערגה לקול מלא העצמה, שפקודותיו הן באותו רגע כל תכליתך. ובכל מהות שלמותה, אין בה רגע יפה יותר, נורא יותר, מהכעס השורף בשתי עיניה, מהקול הטהור מכל שינוי מכוון הפורץ במיידיות. באימת זעמה, כאשר עיניה מסנוורות כשתי להבות אדירות, היא יותר ממושלמת. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |