חזרה למציאות

חזר הוא אליה מהמלחמה הנוראה,

מעלם חמודות שב רק צל הבריאה.

עמדה שם בדד ממתינה לאהובה,

שיערה עשוי היטב ושמלתה תחרה.

דאגה עוד לענוד את תכשיטיו האהובים,

טבעת האירוסין ושרשרת החרוזים.

שלחה לעברו חיוך מבויש,

מנופפת לשלום, אליה הוא ניגש.

מדדה על קביים מתקשה להתנועע,

התקרב מעט,את מבטו הרים אליה.

הסתכל בעיניו הנוקבות אל תוך עיניה,

נדם לרגע אחר הסב מבטו ועבר על פניה.

התהלך באיטיות,מתרחק ממנה,

היא חסרת אונים עמדה שם ודמעות זלגו מעיניה.

עמדה שם בדד ממתינה לאהובה,

גופו אמנם שב אך נשמתו נותרה במלחמה.