עֵינַי וְלִבִּי אִתָּךְ כָּל הַיָּמִים

עֵינַי וְלִבִּי אִתָּךְ כָּל הַיָּמִים / יהושע רוזנברג

לְמָקוֹם שֶׁלִּבִּי אוֹהֵב

לְשָׁם רַגְלָי מוֹלִיכוֹת אוֹתִי.

מָשַׁךְ לִבִּי אֵלַיִךְ

נָחַנִי לִבִּי בֵּית אִמֵּךְ

וְאַחַר לִבִּי הָלְכוּ עֵינַי   

וַתֵּלַכְנָה רַגְלָי בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב

לִרְחוֹב עוֹבַדְיָה 

לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת

אֲשֶׁר מָצָאתִי אֶת לִבִּי שָׁם.  

הָלַכְתִּי הַיּוֹם  

בְּדֶרֶךְ אֲשֶׁר לֹא עֲבַרְתִּי בָהּ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם,

בָּאתִי בֵּית אָבִיךְ

וָאֶעֱמֹד עַל מִפְתַּן הַבָּיִת  

וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת.

וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם

נַעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד

וְהַנַּעֲרָה חַכְמַת לֵב,

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים,

נָתַן ה' לָה לֵב לָדַעַת,

לֵב חָכָם וְנָבוֹן, לֵב שֹׁמֵעַ,

וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ

וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם.

וַתֹּאמֶר אֵלַי:

אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי, 

וַתֶּאֱסֹף אוֹתִי אֵלֶיהָ הַבָּיְתָה.

אֲהַבְתִּיהָ בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי

דִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ

וַתְּדַבֵּר אֵלַי אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ:

'הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ',   

וַתֵּלֶךְ עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי,

וַיְהִי לָנוּ לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד 

וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִבּוֹ הוֹלֵךְ.

וָאִיקָץ וְהִנֵּה חֲלוֹם.

כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ -

עָמַד לִבֵּךְ, וַתֵּלְכִי בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ

חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי בָּךְ

נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי  

עֵינַי וְלִבִּי אִתָּךְ כָּל הַיָּמִים.