הזיכרון האחרון

הזיכרון האחרון/ש.כהן

בדרך לשדה התעופה צלצל הטלפון, והמספר של ערן הופיע על הצג.

נועם הפעיל את הדיבורית, והוא נראה מתוח מתמיד.

״כן ערן, מה קורה״? קולו של נועם רעד.

״אתה חייב לדחות את הטיסה״, אבא קיבל שבץ ״. דיבורו של ערן היה חד וברור.

היתה שתיקה. נועם וערן הם אחים תאומים  בני שלושים וחמש. נועם מנהל חברת היי-טק מצליחה בתחום הסייבר, בוגר הטכניון בהנדסת מערכות ותקשורת. את הדוקטורט בתחום הסייבר עשה בארצות הברית  באוניברסיטת MIT. נועם היה בדרכו לחתום על חוזה של מיליונים עם חברה ידועה בניו-יורק.

ערן משרת בקבע, קצין מצטיין בסיירת צנחנים בדרגת סגן אלוף. ערן תמיד חלם על קריירה צבאית, וכשהתגייס נמצא מתאים לצנחנים. ערן נחשב לקצין מצטיין קר רוח, והשתתף בהרבה מבצעים עלומים שהשתיקה יפה להם.

שניהם היו גברים נאים מאד, תמירים, וגופם בנוי לתלפיות כמו פסל של אל יווני.

נועם נשוי ליונית כבר חמש שנים, ויש להם את ליאם בנם בן השנתיים וחצי.

ערן נשאר רווק. השירות הצבאי גזל ממנו את כל האנרגיה למצוא זוגיות.

״מה קרה לאבא״? שאל נועם, ועל פניו הופיעה ארשת דאגה.

״אירוע מוחי. פרננדז המטפל שלו שם לב להתנהגות מוזרה של אבא, והזמין אמבולנס״

״באיזה בית חולים הוא״?

הוא נמצא עכשיו במחלקה לטיפול נמרץ ״באיכילוב״, בבקשה דחה את הפגישה בכמה ימים, תסביר להם , בטח הם יקבלו את זה בהבנה״.

ערן נשמע מתוח מאד.

נועם היסס לרגע לפני שענה לערן.

ההמשך ביום שישי הבא..