סיפורים

מלחמת ד' בד'

דריידל ישב  בקומת לשכתו שבקומה השלישית, סיפורנו תפס אותו לומד ומשנן את העמוד השני במסכת בבא קמא היכן שקמא קדם למציעא ולבתרא בתרי זוזי עמוד גימל , לרגע חש דריידל מוטרד קמעא, הוא זקף קומתו ושם סימניה בגמרא הקדושה, ניגש אל המשקפת רחבת הטווח הצופה אל מרכז החנויות וצפה  דרכה אל החנות של שנוא נפשו –דודלי.
יריבות מרה שרתה בין דריידל לדודלי, זאת מאז שדודלי שהיה עילוי בישיבת הרב ירחמיאל התפקר והפך את מקצועו ללץ בתיאטרון ולזמר חסידי ברבים ואף הוציא תקליט עם ריבה נאה ובלונדינית בשם רעבינאביץ´ והמרה עדתו ופסק מלדבר ביידיש ולאחר כל זאת הוסיף חטא על פשע ופתח חנות מכולת על יד הישיבה להכעיס, זאת שימשה מושב ליצים לילדי השכונה ולילד שאימץ (רגע), כל זאת דריידל יכל לסבול אלא שלילדי השכונה נצטרפו תלמידיו אשר נהגו לקנות לחמניות ובורקסים ומיני רוגעלעך ומידי פעם שיחקו עמם כדורגל, וכן סיכנו עצמם כשהיו חוזרים עם שקיות ועל גביהן הלוגו של החנות של דודלי, אך התלמידים שלמדו השכלה תיכונית בישיבת הרב ירחמיאל וגם תואר ראשון במדעי החכמולוגיה ידעו את נפשו של רבם והשכילו להטמין שקיות אחרות מבעוד מועד.
על כן קנה דריידל את המשקפת היקרה ורחבת הטווח ונהג להציץ לכיוון החנות, חנות מעוצבת היטב שבובת חביטוש ניצבת בפתחה ומשמשת אבן שואבת ואטרקציה לכל עוברי האורח. והנה ראה דריידל את אחד מעובדיו –הלא הוא חבקוק גבין בעל השפם, הטבח הראשי של ישיבת הרב ירחמיאל והוא ניגש לחנותו ונכנס לשם ללא מורא, לאחר מספר דקות יצא משם גבין שהוא מחליף צ´פחות עם דודלי- בעל שפם בזכות עצמו.
דריידל ביקש לחסייל את גבין ולפטר אותו אצל גערשן אך ידע שאם יחסייל את הטבח לא יהיה לו מזון ולא מזור ותלמידיו יאלצו לאכול לוף במשך שבוע שלם עד שימצא טבח ראוי לשמו אשר מבשל בילקעלה´ך וחרעמזהל´ך וגפילטע קרוייט, בקיצור מה שדריידל לא הבין דרך השכל הבין דרך הקיבה וחוצמזה גבין לא היה תלמיד ולא היו לו דרישות כלפי מי שאינו תלמיד אך בכל זאת.
על כן נצר דריידל את הדבר בלבו וחיכה לשעת כושר כשרה למהדרין.

חוב של כבוד היה בין גבין בעל השפם לדודלי, לפני כעשר שנים אירע מקרה שבוודאי היה נגמר באסון עבור גבין אילולא עזרתו של דודלי:
הנה גבין שהיה אז בן שלושים נקרא לראיון בישיבת הרב ירחמיאל, ראיון עם דריידל בכבודו ובעצמו, וגבין לא ידע הנתיב לישיבת הרב ירחמיאל וירד ברכבת בתחנת צפון כשמראהו מכובד והוא אוחז בשקית עם משחת הגנה משמש וכריך פעסטראמע, הוא ביקש לקחת אוטובוס ופישפש בכיסו למען ישלה משם כמה מטבעות לאוטובוס אך לא מצא, הוא החליט ללכת רגלי לישיבת ירחמיאל ולרוע מזלו ושיפוטו לא הלך בדרך המלך שהקיפה ועשתה מסלול אלא העדיף לעשות אותה בדרך מחסנים ותעלות ושדות בור ומזרע דגן ופרדסים שהיו במקום עוד מתקופת הקוקוס.
והנה בכדי להיכנס לאחד מרחובות השכונה של ישיבת הרב ירחמיאל שומה היה עליו לעבור תעלה וקוציצים של ברקן סורי דבקו בו ובבשרו אך הוא לא שת ליבו לכך.
והנה ראה כי אין גישה לרחוב זולת מעבר בחצר של מחסן ברזלין, הוא אזר עוז וגבורה ושיווה בדעתו כי יעשה את המעבר הזה בצ´יק צ´ק  ועבר משוכה של גרוטאות ונכנס בחצר, אך לרוע המזל ראה כי הגישה לרחוב לוטה בשער ברזל רחב ושומה עליו לטפס על קיר צינורות בכדי לטפס על השער הגדול.
דלת מבנה המחסן הייתה פתוחה בחציה והוא חלף דרכה והחל לטפס על הקיר כזיקית בשעת זחילתה למען ייטיב סיכוייו ויגיע דרכו לשער.
אך ברגע שהיה בגובה החומה, הגיח פתאום לפתע מפתח המחסן בריון מגודל עם גופיה ירוקה ושיער ארוך כשל פריק ועורו בהיר, גבין ראה אותו ופלט:
"יהודי יקר, אני עברתי בתחנת רכבת ועשיתי קיצור דרך"
ואותו יהודי "יקר" שלא היה אלא ערס יודע חרב פתח את לועו ויען בקול מדקרות:
"תחנת הרכבת? לאאאאאא... אתה באת לגנוב! רד לכאן מהר ואני אזמבר אותך !!"
"אדוני, אני לא גונב, אני ישר, אני בדרך לראיון עבודה"
"ישר? תיכף תראה מה זה, אני אזמבר אותך"
ובעל הגופיה נטל מקל מטאטא והחל להלום בו בחזהו של גבין, גבין אזר אומץ וקפץ מעל השער אל הצד השני כשהוא משבר את מקל המטאטא של הבריון אך משאיר את כריך הפסטרמה אצלו.
הוא חש בעיקול הכביש וראה עץ תאנה סבוך שעמד במקום עוד מששת ימי בראשית, לכן הסתתר שם כמה דקות וחיכה עד יעבור זעם, לאחר כל זאת קם ופסע על הכביש הראשי, והנה לא יאומן, הוא ראה טנדר הנוסע מולו ובו לא ישב אלא היהודי הערס מבקש נפשו, וגבין רץ על נפשו מחמת הערס כשהוא מצעק ומצווח ככרוכיה: "אני לא גנב, אני לא גנב!!" וראשו מחשב את אחריתו מידי אותו בעל גופיה יודע חרב.
והערס הגביר הילוכים וגבין ראה מצד ימין בניין בנוי לתלפיות ונכנס בשעריו כשהוא יורד לדיוטות התחתונות והנה שם עמד חניון תת קרקעי, והנה אדם בעל שפם גבה קומה ונעים סבר לבוש מכנסי טאי באס ניגש שם לאיזה רכב פיז´ו  ועמד לנסוע וגבין ניגש אליו וכה אמר:
"אנא יהודי, אנא, מבקש נפשי תר אחריי בכל האיזור, תוכל לקחת אותי מכאן?"
ואותו בעל שפם הביט באחיו לשפם וכפי שנאמר "שפם לשפם ינעם" והוא אמר בקול נעים וללא שהות:
"עלה לרכב ושכב במושב האחורי"
ובזמן שחבקוק גבין (ששכב במושב האחורי) הוסע למקום מבטחים החל לחשב במוחו כי בעל השפם נעים הסבר יסגירו לידי אותו ערס, אך לא כך קרה והוא הסיעו למרכז המסחרי הסמוך לישיבת הרב ירחמיאל ושם הורידו:
"נעים מאוד, שמי דודלי, פתחתי פה חנות חדשה"
גבין הציג את עצמו, סיפר את סיפור האימים אליו נקלע שלא בטובתו ואמר שהוא מתראיין לישיבת הרב ירחמיאל.
דודלי הביט בו במבט שני, שמח כי ניצל ואיחל לו בהצלחה.
"בהצלחה, בהצלחה" נשמע מאחוריו קול.
הוא הביט אחורה וראה בובת שנעשתה מחבית עגולה המזיזה את גפיה.
"אל תתערב חביתוש" הספיק עוד לשמוע.
מאז הפכו לחברים טובים ביותר, וזאת כשגבין אינו יודע כי דודלי ודריידל מעבידו שרויים בכאסח רציני.

דריידל שוב הביט במשקפתו, היה זה יום אחד אחרי, אך הפעם עלתה בו חמתו ביתר שאת, הנה ראה את שני תלמידיו הטובים קלמן בן זלמן ואדר וויסברג העולים אל החנות ויחד עמם גבין, אילו היה מושתל מיקרופון אולי יכל לשמוע את מה שנאמר שם  ואת דברי התוכחה שהרעיף גבין באזני תלמידים אלה כי אסור לצאת משטח הישיבה.
אך דריידל הוא דריידל ושום סלע בעולם שבין גרודנו לוילנא לא יצליח להזיזו ממקומו. והוא לא ידע את נפשו.
באותו הרגע ישבו גבין ודודלי על כורסאות פוף ושתו כוס קפה שחור טוב כשפיסטוק –הילד המגודל שלא גדל באמת משרת את התלמידים ומגיש להם בורקס במשקל.
"תגיד" פתח דודלי "מה עשה להם דריידל, הרי זה מעשיהו, כלא מעשיהו, התלמידים מספרים לי מה שהולך שם עם כל זה שהוא מחזיק אותם קצר"
"אין מה לעשות, מצד אחד יש משטר קשה, מצד שני התלמידים ממושמעים שלא כמו במקומות אחרים" כך גבין.
"ומה דעתך האישית?"
"אני עובד שם ושומר על מקום העבודה שלי" ענה גבין.
"אתה לא תעבוד שם!" נשמע לפתע קול מתערב, שני מיודענו הביטו כלפי מעלה, והנה דריידל מביט בחומרה רבה בגבין ומנופף באצבעו:
"על הפרנסה צריך לשמור, תזכור, תזכור!!"
"מה יום מיומיים? מה באת לכאן שלא יכולת לבוא לפני עשר שנים? ומה אפשר לעזור לך" אמר דודלי.
"באתי כי ראיתי את שני התכשיטים האלה" והוא הצביע על שני התלמידים ההמומים "גבין הדיח אותם לבוא לכאן ולקנות בורייקס לא כשר"
"הכל כאן כשר בהשגחת הרב לודמיר"
"אדוני לא מדייק" ענה גבין "שאלתי אותם מה הם עושים כאן בזמן ההפסקה"
"תסתום את הפה! וחוצמזה" דריידל  פנה לדודלי "הרב לודמיר שווה בעיני כקליפת השום, הוא לא שווה גרוש, אמנם הכרתי אותו בשנת חמישים, אבל הוא לא שווה וגבין - תסתום את הפה"
"תסתום את הפה, תסתום את הפה" נשמע קול מאחוריו
"א חוצפה!" מי זה שם?"הזדעזע הזקן
"אל תתערב חביתוש!" אמר דודלי "אני מנסה ליישר את ההדורים"
דריידל ראה את חביתוש והזדעזע "א גרוייסע בובה, ועוד מדברת, יש כאן כשופים! ממש כשופים,עבודה זרה ועבודת מזלות!"
ופתאום דריידל חש שכובעו מורד מעליו וכובע אחר מושם במקומו. היה זה פיסטוק ששם את את כובעו הידוע על ראש דריידל וחבש בעצמו את כובע דריידל שהוא אומר: "איזה כובע יפה"
פניו של דריידל סמקו מרוב זעם, ובעודו חבוש בכובעו של פיסטוק הוא תפס בחולצתו-חולצת הפסים:
"יא שייגעץ, שלא תעיז להחליף את הכובע שלי, זה כובע מישיבת חבקוק פרהרשטיגר מברלין!"
"הכובע הזה שווה אותך יא זקן"
צעקות דריידל ופיסטוק עלו עד השמיים, גבין התרגז על קלמן בן זלמן ואדר וויסברג שלפתע נעלמו, הוא הביט בדודלי ולא ידע מה לעשות.דודלי הפריד בין הניצים אך דריידל זעם ואמר:
"עזוב אותי שייגץ, תן לי לחנך את הבחור הזה"
"למי אתה קורא שייגץ? אני מרוויח את כספי ביושר"
"אתה לא שווה כלום! ניסיתי לחנך אותך ולא הצלחתי!"
"אתה סתם יהודי קשה, ליטבק מחמיר, מרוב לחץ אתה הורס תלמידים"
"אני יהודי קשה? אתה פארך בריבוע, סתכל איך אתה נראה!"
רכב טרנזיט לבן נושא רמקול על גגו התקרב לחנות וקולות מוזיקה בקעו ממנו, מוזיקה חסידית רועשת של "נח נחמן מברסלב" ו "אדון עולם"
שלשה חסידים מזוקנים ולבושי כיפות לבנות קיפצצו פנימה וגררו את הניצים מן החנות אל המדרכה, כך מצאו עצמם דריידל, דודלי (שנוא נפשו) פיסטוק וגבין רוקדים עם החסידים הקופצים בשלהבת התלהבות, תחילה באי רצון אולם אחר כך ברצון רב ובהתלהבות.חביתוש נענע בגפיו אך מטבע הדברים לא יכל להצטרף.
דריידל רקד ורקד וגם חשב "א משיגנע חסידים, א גוטען טאנץ!"
רגע הופיע והצטרף לדודלי הרוקד כשהוא מקיש בנעלי העץ שלו, הוא לחש לאוזנו:
"זה תמיד עובד, ברגעי משבר"
"טוב שהזמנת אותם רגע, אחרת היה כאן אסון"

וכך באופן בלתי רשמי נסתיימה כמעט למעשה מלחמת ד´ בד´

 

 

תגובות