*

 

 

החלטתי לספר לך איפה אני עומד היום.

הלכת מזמן, וכבר עבר הרבה זמן מאז שדיברנו. אני מקווה שאת זוכרת את הפעם האחרונה. זאת שבאתי לבקר ולא מצאתי אותך, יותר מחצי שעה חיפשתי וחיפשתי ולא היה אף אחד. ואז חזרתי למכונית וצעקתי כל-כך חזק שרק את היית יכולה לשמוע.

את יודעת הזמן עובר מהר. מהר מדיי. היו לי הרבה דברים שהקדשתי לך, אפילו חלמתי עלייך חלום. בערך חודשיים אחרי שהלכת חלמתי אותו. היית עם כנפיים וקראת לי לבוא,אבל באמצע החלום פתאום איכשהו נזכרתי שהלכת והבנתי שהכל רק חלום. למרות זאת המשכתי לישון. אני לא יודע כמה זמן עבר בשינה הזאת,אולי 10 דקות אולי 5 שניות אבל אז הרגתי את עצמי והצטרפתי אלייך. דימיינתי את שנינו בעננים,מרחפים,עפים, למרות שידעתי שאני רק הוזה.

כשהתעוררתי בכיתי.

אני זוכר את כל הסיבות שהמצאתי לעובדה שהלכת.

אני לא יודע אם אני ממשיך להאמין בזה היום, אחרי שעבר כבר קרוב ל9 שנים, 9 שנים מאז שנפטרת.

 

אין יום בלי כמה שניות שאני חושב על אותו יום. 10 בפברואר. זה היה גם ט"ו בשבט. חשבתי שממש זכיתי. חגגתי יום-הולדת 10. גם יום-הולדת וגם חג לכל הצמחים. מה יכלתי לבקש חוץ מזה?
אני זוכר שבאותו יום כולם באו ובירכו אותי.השכנים, החברים. היו כמה אנשים מהמשפחה שאני אפילו לא זוכר מי הם היו אבל הם התקשרו להגיד לי מזל טוב. כל האיחולים הרגילים שאומרים בימיי הולדת.

 

ואז איכשהו הגיע הערב. לבשת מעיל שחור כזה, זה שעוד הבאת מבלורוסיה כנראה- אני לא חושב שזה משהו שקנית פה,לא קנינו הרבה דברים, לא היינו במצב כלכלי טוב במיוחד כדי להרשות לעצמינו לקנות בגדים חדשים כל שבוע.

אני ישבתי על הספה. זה היה היומולדת הראשון שלי שהתגריתי במיכאל. בדרך-כלל הוא היה זה שמתגרה בי ואפילו בימיי הולדת הייתי מאופק ולא התגריתי בו אבל דווקא ביום-הולדת הזה הרגשתי שאני כבר גדול. שאני כבר בן 10.

 

צפיתי במכשיר הטמטום. את יודעת ככה שלמה ארצי קורא לזה בשיר אחד שלו. הוא צודק. גם אבא תמיד קרא למכשיר הזה ככה. נראה לי זה טוב שחינכו אותנו שזה מכשיר טמטום- היום אני כמעט ולא משתמש בו. רק כשיש משחקי כדורגל או דברים ממש מעניינים אני טורח להסתכל בו,אבל ככה, אני נמצא עם מכשיר הטמטום שלי-המחשב, או הנייר, זה עוזר לי הרבה יותר.

 

את ואמא יצאתן מהחדר שלך,אצל אמא היה מבט דואג,המבט שלא ירד לה בערך שנה מהפרצוף אחרי היום הזה. אצלך היה עצב על הפנים. אני אפילו זוכר את המילים האחרונות שאמרת לי. ביקשת ממני סליחה שאת במצב כזה ביום ההולדת שלי. אני נשארתי על הספה. אמרתי שאין על מה לסלוח. שאני מבין הכל. הבטחת שתחזרי ונחגוג לי את היומולדת באמת. אמרת שתבריאי ותחזרי אליי.

 

אהבתי אותך מאוד. אני זוכר הכל, את השיעורים שנתת לי ברוסית-אפילו שלא רציתי לעשות את זה בכלל ותמיד עשיתי את זה בסבל. אני זוכר את הערבים שהיו מגיעים אלינו כל התלמידים שלך והיו מדקלמים כל מיני שירים של משוררים רוסים ידועים שלימדת אותם. אני זוכר את הגאווה שהייתה לך על הפנים כשניהלת את הערבים האלה. עוד כשהעברת אותם בבת-ים ואז כשהמשכת באשדוד.

אני זוכר את האוכל שהיית מכינה. זה היה אוכל מיוחד. גם היום סבתא מכינה אוכל טעים,יותר טעים משכל בן-אדם אחר יכול להכין אבל גם לך היו כמה סודות מטבח שפשוט אי אפשר היה לוותר עליהם.

אני זוכר את הטלפון. אבא ענה.בהתחלה הוא אמר"לנה?"-השם של אמא. ואז הוא אמר ברוסית"מתה?" ואז הוא חזר על המילה הזאת.

בשלב הזה כבר הטלוויזיה פעלה בלי ווליום. לא ממש הבנתי מי מת אבל הייתה לי הרגשה רעה.

אמרתם לי שלוקחים אותך לבית-חולים. בשבילי זה היה קופת חולים. חשבתי שאת הולכת לקחת תרופות ולחזור. חשבתי שתלכי לאירה הרופאה שלי ותחזרי. חשבתי שתחזרי  סבתא.

 

בכיתי כמו שלא בכיתי עד אז ומאז. בכיתי כל-כך חזק שאני חושב שהשכנים שמעו,אולי אפילו אלה שליד. מיכאל לא בכה,הוא תמיד היה רציני מדיי. ואלינור-אלינור הייתה קטנה,היא לא הבינה על מה המהומה.

אני זוכר את סבא וסבתא השניים. הם באו אליי.סבתא אמרה לי להירגע,ניסתה לנחם,אח"כ עזבה אותי.

וסבא-סבא תמיד היה שונה. סבא אמר משפט אחד:" תשאיר קצת דמעות בשביליינו". אני לא יודע מה המשפט הזה עשה לי אבל הוא היה המשפט הכי כואב ששמעתי בחיים שלי. הפסקתי לבכות,אבל נהיה לי יותר כואב סבתא.

 

קראו לך רוזה. שם מהמם. היית מורה וסופרת. אחת מהידועות בעיר שלך בבלורוסיה. השנה כשהיינו בטיול שורשים, נכנסנו לבית-ספר שלימדת בו. ראיתי את התמונה של סבתא לובה, וכשאלנו לגבייך אמרו ששמעו על השם שלך. בשבועיים שהייתי שם הספיקו לפחות 5 אנשים להגיד לי כמה היית אישה מדהימה וכמה כולם כיבדו אותך. רוזה מארקובנה.

 

אני זוכר שאחרי כמה זמן, אחרי הלוויה שלא נתנו לי ללכת אליה כי הייתי קטן מדיי ואחרי השבעה, שכנעתי את עצמי שתיכננת את זה. ט"ו בשבט זה הרי חג לצמחים. כשורד מת זה עצוב,אבל זה סימן להתחדשות.

ואת היית הורד-רוזה.

 

היום אני בן 18 סבתא. קראתי את כל השירים שלך ברוסית כשהייתי בן 15 בערך. קראתי ברצינות. לקח לי זמן,לצערי זו השפה הכי חלשה שלי. לפניה באות העברית והאנגלית. אבל קראתי את הספר שלך.

אני לפני גיוס סבתא, עוד חודש אני הולך לצבא.

אני הולך לקרבי סבתא. כן את יודעת שאני לא הילד הכי בריא אבל אני עובד על זה. אני בטוח שאני אעבור את זה.

אני חושב עלייך הרבה סבתא. לפעמים אפילו נדמה לי שאני מדבר איתך. הרבה שעות ביליתי בים ודיברתי איתך,אולי זה היה עם המצדה הזאת באשדוד,מקום מאוד נחמד,אבל אני בטוח ששמעתי אותך עונה לי לפעמים.

אני יודע שאת שומעת אותי איפושהוא שם סבתא, אז אני אספר לך שאני כותב שירים. עדיין יש לי את החלום להיות ראש-הממשלה כמו שהיה לי כשהייתי קטן אבל היום אני משקיע הרבה בכתיבה,אני חושב שאני משתפר לאט לאט,אולי יום אחד אגיע לרמה שלך.

 

עוד חודש אני מתגייס סבתא, ועשיתי הרבה דברים בחיים שלי. צחקתי בכיתי הרבצתי וחטפתי. אכזבתי התאכזבתי שברתי ובניתי. נכון לעכשיו אני אוהב. את הרי יודעת,דיברתי איתך על זה.

 מיכאל כבר נשויי,הוא בן 21 היום,יש לו תואר והוא מתגייס שבוע אחריי לצבא-קצת מצחיק לא? האח הגדול מתגייס שבוע אחרי האח הקטן. אבל הוא עתודאי סבתא, הוא באמת הצליח עם התואר שלו ועכשיו הוא כנראה הולך לשרת בתפקיד שלו.

אלינור מאוד יפה סבתא. היא שרה במקהלה,והחודש היא זכתה ב"תלמידת החודש" בכיתה שלה. היא הביאה תעודת הצטיינות לפניי. אני פוחד מצד אחד שתהיה יותר חכמה ממני אבל מצד שני אני מאוד מקווה לזה.

ענת, יש לה את העיניים שלך. כשאני מסתכל עליה אני נזכר בך וכדי שהיא לא תראה אני מסתובב ומנגב את העיניים. היא מאוד מזכירה לי אותך.

המשפחה בכללי דיי בסדר, פעם למעלה פעם למטה את יודעת. עוד שבועיים נחגוג לדודה זינה יובל. סבתא וסבא מרגישים בסדר לפי מה שאני יודע, כל יום הם אצלינו, סבא אפילו הולך עם אלינור כל בוקר לבית-ספר, בדיוק כמו שאת הלכת איתי. אני מקווה שאת זוכרת כי אני כן.

 

אני מדבר עם מבטא סבתא. את יודעת עם ר' של רוסים. לא נראה לי שכשהיית דיברתי עם מבטא,אני די בטוח שלא.

אני בטוח שהייתה לי ר' של ישראלים.

אני עושה את זה לזכרך סבתא, המולדת שלי זה ישראל,אבל את הר' שלימדת אותי להגיד אני משאיר לעצמי, אני משאיר בשבילך.

 

 ביקשת ממני לסלוח לך סבתא,באותו היום.

 ביקשת ממני לסלוח לך,וחבל שלא ביקשת ממני חיבוק.

 

יום אחד אני אוציא לאור את הספר שלך. ברוסית. בישראל. וגם את שלי סבתא, הרי את כל הכישרון לקחתי ממך.