בערבות הנגב

אפרופו יום הזכרון והעצמאות:

 

כל אחד מכיר את התופעה המרגיזה לפעמים ששיר נתקע לך בראש ולא מניח לך. זה קורה גם לי.

אבל בפעם האחרונה, לקחתי את זה צעד אחד רחוק מדי.

היה לילה, נרדמתי וחלמתי חלום. בחלומי אני צועד ללא סיבה בבית קברות. מרחוק אני רואה חבורת אנשים סביב קבר פתוח. החלטתי להתקרב.

"מי הנפטר?" אני שואל את אחד העומדים.

"לא ידוע, אף אחד לא מכיר אותו" כך האבל.

"האם שמו ידוע?" הקשיתי, "הרי צריך לציין את שמו בקדיש".

האבל משך בכתפיו, "כנראה איש מגן".

נו שויין, אמרתי בלבי והתבוננתי סביב. הקהל היה מוזר. היו שם צעירים לובשי רובשקות וחובשי כובע טמבל, היו שניים בחליפות ובצווארון פתוח כשסיכה אדומה בצורת דגל בריה"מ נעוצה בדש הז'קט. היו גם צעירות לבושות במכנסי חאקי קצרים שלא ראיתי מאז הצופים. ומבוגרות יותר בסרפן ושערן אסוף בקוקו. היו שם גם שני סודנים עם טוריות שהמתינו בצד.

הרב הביט סביב ולא מצא איש לקרוע קריעה בלית ברירה הוא קרע לאחד הסודנים. "מישהו מוכן לומר קדיש" הוא שאל במבטא רוסי.

"אני" אמרתי, "אבל אני לא יודע רוסית". "נישט געפערלך" ענה הרב. "ריבונו מדבר עברית וארמית שוטפת". וכך מצאתי את עצמי עם "יתגדל ויתקדש וגו'". אני חושב שאפילו לא התבלבלתי "בחייכון וביומיכון" ופניתי נכון.

משסיימתי את הקדיש, התקרב איש מבוגר לבור הפתוח עדיין ובקול רוטט אמר: "בערבות הנגב איש מגן נפל". אני לא בטוח אבל יכולתי להישבע שזה היה קלצ'קין מתיאטרון הבימה. כאן קרה דבר מוזר כל העוילם באחת כאילו תחת שרביט נעלם החל לשיר:

"בערבות הנגב מתנוצץ הטל,

בערבות הנגב איש מגן נפל,

לא נשם הנער ונדם הלב,

את בלורית השער רוח תלטף."

השיר נמשך במבטא רוסי כבד ואף לחי כולל שלי ושל הסודנים נותרה יבשה.

"די, הפעם הגזמת" והתעוררתי. אבל בראשי יפה ירקוני המשיכה:

"הלומת עצבת ויגון נורא,

אם זקנה ניצבת ונושאת דברה,

הדימעה ניגרת מעיני אימך,

בא כדור עופרת ויפלח ליבך. "

אז אם השיר יתנגן לכם בראש, תדעו מהיכן זה בא.©