שֶׁלְּךָ וֶרֶד / ש.כהן – חלק שני
"קחי, אני קונה את כל הוורדים" אמר בקול חד וברור כשהוא מביט היישר אל תוך עיניה. על שפתיו היה מרוח חיוך של מנצח.
הצעירה עם כתר הפרחים על הראש שהיתה מופתעת, לא האמינה למשמע אוזניה.
היא הביטה אל הים וראתה את האורות המהבהבים שם באופק, היו אלו אורות האניות שעושות דרכן בחושך למחוז חפצן. שוב החזירה מבטה לירון כלא מאמינה, ובהיסוס מה הניחה את הוורדים על השולחן, ולקחה מירון את השטר.
"המון תודה לך, עשית לי את היום" אמרה בקול מלא אהבה, ופנתה לצאת מבית הקפה.
"הי, חכי רגע", אמר ירון. הצעירה הסתובבה אליו בסקרנות.
"קחי את הוורדים, הם בשבילך". שוב מבט של הפתעה היה נסוך על פניה.
"קחי, תוכלי למכור אותם שוב" אמר ירון כשהוא לוחש .
"וואו, המון תודה, אתה לא צריך לעשות את זה" ענתה הצעירה בהתרגשות תוך כדי זה שהיא אוספת מהשולחן את הוורדים. רגע לפני שעזבה את בית הקפה הביטה שוב אל ירון, חייכה חיוך מבויש ואמרה:
"קוראים לי ורד", ובמהירות יצאה עם כל הוורדים בידיה מבית הקפה.
ירון שלח שוב את מבטו אל הים, יופייה של הצעירה עם הכתר על הראש לא מש מעיניו. לפתע הכוכבים נראו קרובים כאילו אומרים לו "כתוב עכשיו את הסיפור, יש לך אותו"..
בעיני רוחו ראה אותה עולה מן הים עם זרי וורדים אדומים בידיה ומגישה לו אותם, ויחד עפים אל עבר הירח והכוכבים. ירון הביט סביבו, בית הקפה היה מלא בזוגות אוהבים שגם הם שתו קפה ואכלו עוגה, האנשים דיברו בלחש . "בטח דיברו על אהבה" אמר לעצמו וחזר להתבונן במסך המחשב.
"אני יודע על מה אני רוצה לכתוב , רק איך מתחילים את הסיפור"? שוב הרהר בינו לבין עצמו. הוא לא מצא את המילה הנכונה כדי להתחיל את הסיפור חדש.
לפתע נזכר שקיבל קפה ועוגה, עכשיו התפנה לשתות את הקפה ולאכול את העוגה. הקפה היה קר.
"סליחה", פנה ירון למלצרית החיננית שהסתובבה בין הלקוחות.
"אפשר לחמם בבקשה את הקפה?" שאל בנימוס את המלצרית.
"זה בסדר, אני אביא לך קפה חדש" ענתה המלצרית כשאספה מהשולחן את כוס הקפה הקר .
לפתע ראה שוב את הצעירה עם הכתר על ראש נכנסת לבית הקפה. בידיה היה ורד אדום אחד. היא ניגשה היישר אל שולחנו ובמלא הדרה נעמדה מולו.
"קח, זה בשבילך, אתה אדם מיוחד, מגיע לך". הצעירה מיהרה להניח את הורד על השולחן ומיהרה לצאת מבית הקפה.
ירון שהיה מופתע לא הספיק להגיב, והיא כבר נעלמה מעיניו. הוא היה המום מהמחווה של הצעירה, לא האמין שזה קרה. הוא הרים את הורד והביט בו תוך שהוא רואה בדמיונו את הנערה עם הוורדים מחבקת אותו, ולהפתעתו היה פתק קטן מוצמד לגבעול הורד.
בסקרנות רבה תלש את הפתק מהגבעול ופתח אותו. בפתק היה רשום מספר טלפון ושתי מילים : "שלך ורד"
שוב עצם את העיניים, התרגשות עצומה אחזה בו , "למה היא התכוונה"? הרהר בינו לבין עצמו.
"אולי מצאתי חן בעיניה? אולי גם היא מחפשת זוגיות" חייך לעצמו.
"הנה הקפה החם, אל תחכה שיתקרר" אמרה המלצרית החיננית כשהניחה את כוס הקפה החדש שהזמינה עבורו מהבחור הצעיר שעמד מאחורי הוויטרינה של העוגות והכין כוסות קפה .
עכשיו גם הירח המלא הצטרף לחגיגה כאילו אמר לו "הנה יש לך את מילת הפתיחה של הסיפור שלך , תתחיל לכתוב בבקשה"
ירון סיים לשתות את הקפה שהיה הפעם חם, ולאכול את עוגת הגבינה. הוא קרא למלצרית שניגשה אליו.
"חשבון בבקשה" אמר כשפנה אליה.
"כן מיד" ענתה, וניגשה לקופה כדי להנפיק חשבון.
ירון שילם עבור הקפה והעוגה, השאיר לה טיפ מכובד.
"קחי, זה בשבילך" אמר , "חן חן לך" ענתה כשהיא מחייכת, המלצרית שמה את כספי הטיפ בארנק הקטן שהיה תלוי על כתפיה וניגשה לשרת את שאר הלקוחות בבית הקפה.
ירון שלא ידע איך להתחיל את הסיפור ארז במהירות את המחשב ונסע לביתו כשאת הורד הניח על המושב לידו.
"אולי בבית תחזור אלי המוזה ואוכל לכתוב את הסיפור" הרהר לעצמו תוך כדי נסיעה ומידי פעם מגניב מבט לורד.
כשנשכב על המיטה הזוגית שבחדר השנה חשב על מוכרת הוורדים שהשאירה לו את הורד עם מספר טלפון. ירון פתח שוב את המחשב, הגיע מחדש לדף הלבן כדי להתחיל לכתוב את הסיפור. רגע לפני שהקליד את האות הראשונה החליט להתקשר למספר הטלפון שהשאירה לו הצעירה עם זר הפרחים על הראש.
"שלך ורד?" חשב ,"למה התכוונה?".
"הי, חיכיתי שתתקשר " שמע את הקול המפתה מצדו השני של הקו.
הסיפור שפרסם ירון בסוף אותו שבוע בעיתון המקומי היה היפה ביותר שאותו כתב אי פעם.
