מחלקה שלוש מוכנה לפקודתך המפקד (חלק ג)

"יש לכם חצי שעה לעמוד על המגרש עם החגור, הנשק ,הקפל"ד ומימיות מלאות מים". ליאור עבר בין האוהלים בהם שכבו החיילים והעיר אותם. בארבע בבוקר נפגש עם בני לשיחת תדרוך קצרה .

"אני רוצה לראות את כל החיילים בארבע וחצי עם כל הציוד, לא לשכוח מים במימיות." אמר בני.

לאחר שעברו ביחד על המסלול ווידאו שכל האישורים ניתנו פנה ליאור לאוהלים להוציא את החיילים למסדר לפני היציאה למסע המסכם.

"מי תמיד צועד בראש? מחלקה מספר  שלוש" שאגות החיילים הצועדים נשמעו למרחוק. קצב ההליכה היה מהיר, החיילים השתדלו לא לפתוח פערים גדולים. בראש המחלקה צעד בני המ"מ שהכתיב את הקצב . בסוף המחלקה צעד ליאור כשהוא מעודד את האחרונים לסגור את הפער מהראשונים.

"נמרוד מה קורה"? ליאור הבחין כי נמרוד נשרך מאחור והפער בינו לבין שאר החיילים  הולך וגדל.

"אין לי כוח יותר המפקד" ענה נמרוד כשהוא מתנשף, ונימת ייאוש נשמעה בקולו.

"בוא, אני אעזור לך עכשיו, אל תישבר" ליאור נצמד לנמרוד מאחוריו ובעזרת ידיו דחף את ליאור קדימה על מנת להקל עליו את הצעידה.

שעה שלמה צעדה המחלקה, המסע היה מסביב לבסיס ששכן בפאתי העיר הרצליה. החיילים לא הפסיקו לקרוא קריאות עידוד. עזרו אחד לשני, החזקים יותר דחפו את החלשים והכל כדי להגיע לקו הסיום.

ליאור דחף את נמרוד שנראה כבר באפיסת כוחות.

"עוד מעט מגיעים, אני איתך, אני לא עוזב אותך" עודד ליאור את נמרוד כשאגלי זעה נוטפים מפניו .

"מי נותן תמיד בראש!" צעק אחד החיילים.

"אנחנו מחלקה שלוש!" צעקו אחריו כל החיילים כשנכנסו למגרש המסדרים. נמרוד בקושי צעד, עיניו היו עצומות, מדיו היו רטובים מזיעה ורק הדחיפה והתמיכה של ליאור עזרו לו לסיים את המסע.

המחלקה הסתדרה בשלשות במגרש המסדרים. כולם מתנשפים  מהמאמץ. המכי"ם ארגנו את החיילים בשלשות, וליאור שעמד במרכז הכריז על בואו של המ"מ.

"מחלקה שלוש לפקודתך המפקד" אמר ליאור תוך קריצת עין לבני.

בני חייך קלות, ונעמד מול החיילים.

"כל הכבוד לכם, עשיתם זאת, הייתם מצוינים ואני גאה בכם. מחר בבוקר אחרי מסדר המפקד אתם יוצאים לחופשת שבת ואנחנו נתראה כאן ביום ראשון לפגישת משוב בכיתות, ולפגישה עם מפקד הבסיס לסיכום הטירונות. בערב נקיים את מסדר הסיום שאליו מוזמנים ההורים שלכם, ולאחר מכן תשובצו לגדודים 881 או 882. מובן?"

"כן המפקד!" שאגו החיילים כשהתרגשות רבה נשמעת בקולם.

החיילים התפזרו בריצה לאוהלים תוך שהם שואגים קריאות קרב משונות.

"חכה שניה נמרוד, אני רוצה לדבר אתך" ליאור פנה לנמרוד שהלך לכיוון האוהל, ניכר עליו כי הוא במצב רוח שפוף. נמרוד נעמד והסתובב לליאור.

"אני רוצה להגיד לך כל הכבוד שלא נשברת, אתה תהיה חייל למופת" אמר ליאור כשהוא מביט הישר לתוך עיניו של נמרוד.

"הכל בזכותך, אף אחד לא התכוון לעזור לי, אם לא היית אתה לא הייתי מסיים את המסע המפקד" אמר נמרוד כשעיניו מושפלות.

ליאור ידע למה נמרוד התכוון, הוא שם לב שנמרוד תמיד לבד, אף אחד לא מדבר איתו, חבריו למחלקה  כמעט ולא התייחסו אליו, ולעתים הייתה זו התייחסות לועגת.

"אתה עוד תראה לכולם מי זה נמרוד, לך עכשיו לנוח" ניסה ליאור לעודד אותו .

"תודה המפקד" ענה נמרוד והמשיך בדרכו אל המאהל.

"ריטה, רוצה נס  או שחור?" שאל ליאור את ריטה בבית הקפה הקטן שבמרכז הרצליה שם החליטו להיפגש.

"אני רוצה נס קפה בבקשה " אמרה ריטה תוך שהיא סוקרת במבט של אהבה את ליאור.

"שני נס- קפה בבקשה" ליאור ביקש מהמלצר שעמד לידם וחיכה לשמוע מה הם רוצים להזמין.

"ספרי לי קצת על עצמך" פנה ליאור לריטה .

ההמשך מחר..