הנה ימים באים - נאום יושקו.

הנה ימים באים...

כל מי שחי בימים אלה. וחווה את המאורעות, ידוע ידע.

כי עד הוא היום, למפץ גדול, לניצחון בני קורח וכל אנשי העדה.

לכשנרגע מהימים של המוקה והמבולקה, נביט לסביבה, נבהה לחידה,

האם זהו העם הנבחר, המופלא, שצלח את העקדה?

כי כאן, רעשה הארץ ונבקעה, והחיים בה, בחיל וברעדה.

סדקה פניה ונחצתה. לאיש נגדה. ולאיש בעדה.

ויעמדו שני חלקי העם, משני צידי השבר העמוק, ובתווך העלטה ירדה.

מאז אותה שנה, 20-21, יקפידו לספר האבות לבנים, את סיפור האבדה.

סיפור אובדנה של ארץ ישראל היפה, העם והאגדה.

"הי ילדי, הידעתם ? היתה פה פעם ארץ נפלאה, אחת ויחידה.

ואני... כמי שידעה.

על נהרות ירקון וקישון, שם ישבתי גם בכיתיו בזוכרי בדמעה.

את "הארץ המובטחת", הבטחה שהובטחה, ונגדעה.

ונותרנו רק עם סיפור עצוב להשכבה: "זהו ילדה...לילה טוב נכדה".

שמיים בקשו רחמים על העם הנפלא הזה.

כי האש אוחזת בבגדיו, בוערת להשחית את הלב והחזה.

נאום יושקו,. הנה ימים באים.

ותקרע הארץ בין הטובים והרעים.

ויהי ערב, ויהי בוקר, ומסביב יהום הסער. ולא תשקוט עוד בזאת.

מים רבים ישטפוה, סופות יטלטלוה, רוחות רעות ועזות.

והעם נסחף אל תהומות ומשבריו.

אמות הסיפים ינועו, וירעשו בתיו וכתליו,

והים שצף,, שטף, גרף כל אשר בדרכיו.

ותיפער האדמה את פיה, ותחצה בין העץ לבין עליו.

בין המישור והרריו.

בין איש לאחיו, בן להוריו.

ולא ידע העם הזה עוד נוחם. ולא תשוב האהבה בין בתיו.

מדון וריב, שסע וכיב, העמיקו עד כדי שנאה בין איש לאהוביו.

וביום ההוא , כך ידע לספר, כל סב לנכדיו,

רבים וטובים, קמו והפליגו לארצות המערב.

ופוצלה הארץ, לישראל ויהודה, כמו היו בשר וחלב.

חציה ממלכה, וחציה ממשלה. כך מכאן ועכשיו,

ולא יבואו בברית נישואין, אף לא בברית אחים .כיעקב ועשו.

ו"המלך העירום" נתניהו הראשון, נותר עם כתר, אך ללא גדודיו

כי קרע העם. השסע שסע, החורבן חרב והכל עליו.

עליו, ועל משפחתו , אשתו ובניו.

מה... הזהו העץ שספר תהילים מבטיח:

"שפריו ייתן בעתו, ועליו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח ???????"

ועתה, שירו בני חמאס.

וריקדו אנשי החיזבאלה, על ההרס העצמי של העם הזה, על הקבס.

הנה ה"מלך" נותן לכם על מגש של כסף. עם שסוע ומובס.

לו יהי, לו יהי.

רק לחזור למה שהיה כאן פעם, ולא יותר, לו יהי.