חוזרים הביתה בריצה מהירה. המפתחות נעלמו בתוך התיק שלי... והוא צוחק מאחורי, נאבק עם המטריה שמתעופפת ברוח, מנסה להגן עלי מפני הגשם, בעודו נרטב לגמרי.
אני מחייכת בקושי ומנסה למצוא משהו מתכתי בתוך תיק השק הבורדו שלי, שכבר נספג במים. אני מעיפה את הפלאפון לתחתית התיק, וכך גם את שאר השטויות שאני סוחבת עימי לכל מקום. הסערה מחמירה ואנחנו כבר רטובים בכל גופנו.
נכנסו סוף סוף הביתה, נוטפים טיפות קרות ומתנשפים בקצב. הסתכלנו אחד על השניה ופרצנו בצחוק משותף. נעמדנו בכניסה לבית שלו, חוששים לזוז ולהרטיב את כל הריצפה. הוא משך אותי אליו לחיבוק, ואני התמגנטתי אל תוך זרועותיו, מרגישה איך בגדיו הרטובים נצמדים לגופו.
הוא דרש שאני אכנס ראשונה למקלחת, והוא בינתיים ייבש לי את הבגדים. לא הרגשתי צורך לנעול את הדלת מאחורי. עמדתי תחת זרם המים החמים והנעים ועצמתי את עיני. איזה אושר, חשבתי לעצמי. האושר שבדברים הקטנים. הצחוקים שלנו, החוויות הקטנות האלו... אין יותר מזה.
מרחתי על גופי סבון נוזלי בריח ווניל. הבקבוק הקטן היה חדש לגמרי ותהיתי מה הוא עושה במדף... מעניין אם הוא קנה אותו במיוחד בשבילי.
יצאתי מהמקלחת כשמגבת לבנה על גופי. את הבגדים הרטובים סחטתי מעל הכיור והחזקתי אותם. הוא חיכה בחדר שלו, לבוש בבוקסר בלבד, נאבק עם טיפות המים שהרטיבו כל מילימטר בריצפה. חייכתי. הוא כל כך חמוד כשהוא רציני. נכנסתי לחדר והוא הרים מבטו אלי. מבט מחוייך ומסתורי בו זמנית. "תורך" אמרתי ישירות והוא חייך קצת. הוא התקדם לכיווני ושלח ידיו אל מותניי. "די, אתה רטוב כולך! אתה תהיה חולה בסוף... לך עכשיו..." התחננתי בחיוך, אך הוא השתיק אותי בנשיקה ארוכה ומהנה.
כששמעתי את זרם המים, ידעתי שהוא כבר מתמסר לחום ולכיף של המקלחת. חייכתי למראה בגדיו הרטובים שזרוקים בפינת החדר. העיקר הוא רצה לייבש את הבגדים שלי, אני בספק אם הוא אי פעם השתמש במייבש...
הרמתי את הבגדים וצירפתי אותם לערימה שכבר היתה בידי. יצאתי מהחדר וחיפשתי את מייבש הכביסה. אין אחד כזה. הנחתי את הבגדים על הכיסא וחזרתי לחדר. הגשם שבחוץ לא נרגע עדיין, ורוח קרירה פרצה דרך פתח קטן בחלון. מיהרתי לסגור אותו. זרם המים עדיין נשמע מכיוון המקלחת. פתחתי את הארון שלו במטרה למצוא בגד זמני. הרבה חולצות לבנות, כמה בוקסרים ועוד חולצות ארוכות. אין הרבה מבחר. לקחתי בוקסר כחול שנראה היה לי קטן, וחולצה ארוכה אפורה. את שיערי ניגבתי ועם אותה מגבת ייבשתי את הריצפה. החימום החל להשתלט על החדר, ואוויר חם הורגש עם כל נשימה. נשכבתי על המיטה, מחכה לו.
לא חלף זמן רב עד שיצא, עם מגבת לבנה למותניו. הוא חייך כשראה אותי. "יפה לך... " אמר והסתכל על בגדיי. התכסיתי בשמיכת הפוך הנעימה ובהיתי בו. פעולות פשוטות כמו לשים דיאורדורנט, ללבוש בוקסר.. נראו לי קסומות. עקבתי אחר כל פעולה שעשה, בוחנת את גופו החצי חשוף, את שיערו הלח ונהנית מריח הבושם הפתאומי.
הוא סגר את האור ונכנס למיטה, מתחת לפוך. ידיו מצאו דרכן והגיעו אל הבטן שלי. הוא ליטף אותי באיטיות, ואני קפצתי מעט כשחשתי את מגע אצבעותיו הקרירות על עורי החשוף שהספיק להתחמם. אני על הגב, מתכרבלת בתוך המיטה, והוא על הצד, לידי, נשען על מרפקו ומלטף אותי בכל גופי. מבטו ממוקד בפניי, הבעתו רצינית. בכל פעם שאנחנו בסיטואציה שכזו, הוא נהפך לרציני במקצת. אני אוהבת לראות אותו כך, לוקח ברצינות את העיניין, מנסה לגרום לי להרגיש כמו נסיכה.
"רגע" אני אומרת לו, והוא עוצר. הגשם מתחזק וברקים ורעמים הרעידו את העולם.
"תשכב על הגב..." אני אומרת, והוא פועל. אני מתכרבלת בתוכו והוא מחבק אותי.
"מה עכשיו?" הוא אומר לאחר שהתמקמנו.
"זהו..." אני לוחשת, עוצמת עיניים ונהנית מהסיטואציה החורפית-רומנטית.
הוא מלטף את הכתף שלי ואני כולי בתוכו, נושמת אותו, מרגישה אותו.
"על מה את חושבת?" הוא שואל.
"לראשונה בחיי..." עונה עם עיניים עצומות ונימה מתפנקת, "אני לא חושבת על כלום".
