לְהָקִיץ מִן הַחֲלוֹם

לְהָקִיץ מִן הַחֲלוֹם / יהושע רוזנברג

לְהָקִיץ מִן הַחֲלוֹם 

הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי

וְלָחוּשׁ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם   

כַּף יָדֵךְ  

מַחֲזֶקֶת יְמִינִי.

לְהִתְעוֹרֵר מֵחָזוֹן לַיְלָה    

וְלָדַעַת  

רַק לֵיל בִּעוּתִים,

לָשׁוּב לִשְׁמֹעַ קוֹלֵךְ  

מִנִּים וְעוּגָב  

בְּאָזְנַי.

לְהִתְנַעֵר מֵחֲלוֹם בַּלָּהוֹת   

וְלִרְאוֹת שֵׁנִית  

מְאֹרֹת-עֵינַיִךְ פְּתֻחוֹת

וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת

אֵלַי.

אֲבָל בֹּקֶר קַר אַכְזָרִי   

בְּלָחַשׁ צִפְעוֹנִי מְסַנֵּן   

לֹא הֶבֶל, לֹא חֶזְיוֹן תַּעְתֻּעִים,

הִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר  

לֹא תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב

לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנָיִךְ 

עַד עוֹלָם.