האישה מהצד

האישה מהצד 

"מממ...אז לא תגיע הערב לפגישה "- 

ניסתה דינה להרגיע את נפשה הנסערת, ושוב ניסתה לשכנע אותו, דרך פומית הטלפון,

 אולי, ישנה דעתו, ויבוא לחדר הצימר… נכנעה לריגוש 

ולא היה אכפת לה שידע עד כמה היא זקוקה לו, 

ואיך התהפכו היוצרות, עכשיו , היא זו שזקוקה לאותם מים מתוקים גנובים ,  

איתו ידעה, היחידי, שאיתו ידעה -תשוקה אמיתית …

עם המאהב-שלומי . 

היא גם ידעה, היא לו היחידה, מאהבת, אחת שלא ידע כמותה.

ויפה היא ההתחלה , התחלה של ההתאהבות החדשה.

את שלומי דינה הכירה במקרה, בכמעט תאונה, 

הוא פגע ברכבה מאחור, לא משהו רציני, אבל, לדינה המבוהלת היה רציני, 

שלומי ברוגע התנצל -לא ראה את אורות הבלימה של הרכב שלפניו, והוא לוקח את האשמה עליו…

ומסר את כל פרטיו שתמסור לביטוח , גם ביקש לפצות..באופן אישי 

והוא פיצה - השניים  נפגשו להתעמק בפרטים האישיים, היותר אינטימיים.

בחדר - הצימר הממוזג ומאובזר למיני הרפתקאה… לסטוץ קטן ומתוק .

 והפיצוי נמשך  במשך כחצי שנה, פעם בשבוע והפרטים האינטימיים הלכו והתעמקו ביניהם

עד שלא יכלו להתנתק זה מזו.

ולשניים בני זוג, שלומי היה נשוי כ-35 שנה , אך, לא ידע את אשתו  מזה 15 שנה, 

 מסיבות בריאותיות , אשתו סבלה  במחלה קשה , ומעולם הוא לא שקל לבקש ממנה גט 

או למצוא לעצמו , אישה מהצד…

גם דינה היתה נשואה, ובעלה היה טרוד בענייניו. ולהם  בן יחיד ,

דינה היתה פנויה להיות האישה מהצד,

והרגישה  כמו "סיר שמצא את המכסה שלו ", 

ההתאהבות הלכה והתבשלה…

אחרי  חצי שנה של מעשי אהבהבים סוערים,  באותו חדר הצימר הממוזג ומאובזר, בו היו עסוקים בחשיפת איבריהם הצנועים בתאווה בשרית כנועה ובלתי נשכחת ,

והכעס שניחר מגרונו של שלומי במכשיר הטלפון -היה קר ומנוכר לה 

-״בפעם האחרונה אני אומר- לא! לא אגיע הערב וזה סופי!"

ונאחזה בקש האחרון, 

"אז מתי"-ניסתה להסתיר את אכזבתה ואת רעד דימעותיה, קולה נשבר-

"כבר חודש לא נפגשנו ואני"- לא הספיקה לומר מתגעגעת עד כאב, 

נשמע צליל ניתוק...

מוזר, שלומי מעולם לא נהג כך לנתק שיחות, והרי הם כל יום משוחחים 

ולפעמים שעות על גבי שעות, גם לתוך הלילה …

והוא, שלומי, אף פעם לא הרים קולו כמו בשיחה זו , ובכלל הוא לא טיפוס כועס, 

היא שמעה כמה וכמה משיחותיו עם הלקוחות  ...תמיד בקול שקול ורגוע .

נעצבה , כינסה מחשבותיה, בינה לבין עצמה-  למי היא יכולה לספר, יש לה מאהב… 

וכמה קשה היה לה לנחש...מה גרם לשינוי שכזה בו…

ובמרתון מחשבותיה,  רץ זכרון אחד כמנצח, זכרון שחזר ועלה בה כמו קוץ הוורד - 

זכרון הפגישה הראשונה...

כששלומי סיפר על חייו האישיים והאינטימיים

 מה שהבהיר לדינה - גם אם אין קשר מיני בינו לבין אשתו, 

הוא יישאר נשוי לה עד יומו האחרון, הוא עדיין מוקיר ומכבד אותה .את אשתו, עדיין אוהב.

ואיתה?  עם דינה, הכל קרה אחרת.

עם דינה, הוא הירשה לעצמו להוציא את החסך שבו, את חסך המתיקות המינית, 

אותה מתיקות שבה הוא התעלס איתה, שפך לתוכה, שפע עסיס,  

גרם לה לרומם אגנה, לקמר גופה, ולאסוף את כל כולו בשתי רגליה 

ולא להרפות עד אובדן החושים, 

עד תום הרטט...

ונשמע גם הרטט ממכשיר הטלפון הנייד, שהיה עמוק בכיס מכנסיו 

שלומי שהיה להוט להתפשט ולהפשיט …

המכנסיים  נטמנו עמוק בכורסה, תחת השמלה, החזיה והתחתונים שלה, של דינה.

.

שלומי לא שמע את הרטט רק כשיצא ממקלחת הצימר, קשר מגבת קצרה סביב חלציו, 

וטפטופי המים משיער ראשו המדובלל העידו גילו, גם  הקמטים בפניו 

גילו כבר לא צעיר, דינה צעירה, הייתה בגילו של  בנו הבכור…

אך אלה לא פגעו בביצועיו...דינה היתה מדושנת דיה .

הוא ניגש לנייד, שלא חדל מלרטוט חזק וברור-

"כן כן, אני פה, יודע יודע, עכשיו אני איתך"-

הסב פניו מדינה ושקע בשיחה עמוקה כמו היה שקוע בין שדיה...באותה מתיקות עדינה

השיחה עם אשתו.

איזו מעצבנת - חשבה בליבה דינה- איך היא ידעה , אשתו, איך ידעה מתי להכניס לו...שיחה 

מה כבר היא צריכה ממנו בשעות אלה...בחצות ?!

"טוב טוב יקירתי, לא צריך לכעוס..."המשיך בנועם לתוך פומית הטלפון 

"אגיע עוד כ- 1/2 שעה ונדבר"

סגר את הפומית ופנה לדינה-"זו אשמתי, כבר שבועות שאני דוחה את התיקון של המרזב .."

"כן זו אשמתך, אתה צריך למהר ולהחזיר אותי הביתה 

וזה לא יקח 1/2 שעה..."מתחה גופה בחיוך והמשיכה להתפתל כחתולה על גופו החשוף 

שלומי לא חייך ומיהר להתלבש "כדאי שתכנסי למקלחת.."

פניו נתקשחו , בלי לומר מילה על מה שהרגע חוו,

 בפעם הראשונה... 

לקח להם חצי שעה להגיע לאיזור מגוריה, לעיר אחרת מחדר הצימר, 

ובמשך הנסיעה , פה ושם התלטפו זה עם זו, בידיים ובחיוכים,

היתה אווירה נינוחה, כמו של אחרי סערה 

רגעית?!…הזיכרון לא הוסיף לכבודו 

גם נשיקת  הפרידה,  שהייתה בחטף וברח 

נשיקה שלא קבעה דייט שני …

והיו , כן, היו עוד דייטים , והרבה יותר טובים ומספקים מהפגישה הראשונה, 

כך עברה לה בנעימים חצי שנה, ולכן, דינה לא הבינה את פשר הכעס שהצטבר כך פתאם, 

וביד רועדת ניסתה שוב להתקשר, ושוב המענה הקולי  הזה, בקול הנשי הרך ,

- אנא השאר הודעה, והמנוי יחזור אליך… - 

לא, אסור לה להשאיר הודעות בקולה שלה -כך סיכמו ביניהם ,

עוד מהפגישה הראשונה, אפשר הודעה כתובה, מילה אחת .

-תתקשר-

והוא , מייד חזר...

וכך עשתה גם בפעם האחרונה...הוא לא חזר. 

אשתו נפטרה. ואת זאת, דינה ראתה במודעת אבל קטנה, בשולי עיתון מקומי .

לילי   א…