חזרה ליצירות
סיפורים

בית הרוחות פרק שני...

מאיר אש | (06/11/2006 12:47) | 94 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הגשם שוב החל לרדת.ממול הבחנתי בבית קפה קטן שעמד סמוך למכולת.רצתי בין הטיפות ונכנסתי לבית הקפה מנער את טיפות הגשם מראשי.
בית הקפה היה ריק מאדם.רק בעליו נשען משועמם על הדלפק הישן.
"אפשר לקבל כוס קפה?" שאלתי לאחר שהתיישבתי על אחד הכסאות.מביט החוצה אל הגשם שהחל להתחזק.
"כן!"ענה לי בקולו הצרוד.
הבטתי אל חנות המשקאות שהיתה בדיוק ממולי.חשבתי על ליאורה וחום פשט באבריי."אולי יתפתח משהו..." חשבתי לעצמי.
"אתה רוצה עוד משהו עם הקפה?"שאל בעל בית הקפה.מניח על השולחן מולי כוס קפה חם.
"לא תודה!"עניתי.
לגמתי את הקפה בהנאה מציץ מידי פעם באקווריום שעמד ליד הקיר.הדגים הצבעוניים משכו את עיניי בצבעם המיוחד.
לפתע חשתי כאב בכתפי.מין דקירה כואבת קמתי מן הכיסא במהירות מביט אל מעבר לכתפי.
לא היה שם אף אחד.בעל בית הקפה שבדיוק נרדם התעורר בבהלה.
התיישבתי בחזרה על הכסא חש עדיין כאב בכתפי.
לפתע הבחנתי באדם עומד ממול על הכביש.מרחק של עשרה מטרים לפחות.
הגשם החזק ניתך על גופו.קמתי בסקרנות והתקרבתי עד לפתח בית הקפה.יכולתי להבחין בממדי גופו הגדולים הוא היה לבוש מין חצאית מנוצות טווס גדולות פלג גופו העליון היה חשוף.ויכולתי להבחין בגוון עורו השחום.התקרבתי עוד קצת מבחין בפניו הצבועות בצבעי מלחמה.
הוא צעד לעברי צעדים מספר ממלמל מילים מוזרות.הוא הרים מקל מגולף שהיה בידו אל מעל ראשי פולט מילים לא מובנות.
לפתע הושיט את ידו הקמוצה מול פניי ופיזר על פניי אבקה לבנה.
האבקה חדרה לעיניי, דומע חזרתי אל בית הקפה שולף מטלית מן הדלפק ומנקה בה את פניי.
הבטתי שוב החוצה אותו אדם לא היה שם.הוא נעלם כבמטה קסם.
בעל בית הקפה ניגש אליי ושאל :"הכל בסדר...?"
"ראית את האדם שעמד...בחוץ? כושי...גדול.." גימגמתי .
"אתה בסדר?"שאל בדאגה."לא היה אף אחד בחוץ.אני מציע לך לחזור הביתה,לעשות מקלחת ולישון.חטפת כנראה איזה וירוס..."
"כן כנראה"אמרתי.שילמתי על הקפה צועד צעדים מספר אל חנות המכולת.
קניתי מצרכים שיספיקו לי לשהות ממושכת בבית.תכננתי לכתוב ספר.ולא רציתי להתקע בלי אוכל ושתיה.
עליתי על מכוניתי מניח את המצרכים על המושב שלצידי.לוגם כמה לגימות מבקבוק הוודקה.הגשם פסק ויכולתי לראות מרחוק את אורות המושבה.  
   

תגובות

חזרה ליצירות