לא חלמתי על כיסא חשמלי / פרק ז ואחרון

פרק ז'

עולם הבא, האם זה יתכן ? האם כך הוא?.

ההמולה מסביבי מתגברת, אני מבולבל , איני יודע היכן גופי, במציאות או בעולם אחר, איני יכול לזוז ולמשש גופי,כלום לא כואב לי, אני עדיין מרגיש את רטיבות הספוג שעל ראשי, עיניי מכוסות בבד שחור כך שאני לא יודע מה קורה סביבי.

פתאום הכול משתתק, אני מתחיל לצעוק, לקרוא לעזרה ואין איש שומע,ליבי פועם בחוזקה, כמעט יוצא מבית החזה, אני מרגיש חום עז בפניי ורגליי כאילו השתתקו.

עוברות כמה דקות ואני בודק את עצמי שוב ושוב,מוחי חושב,

אני מזיז מעט את אצבעותיי, כן אני שולט בעצמי , אני חושב שאני חי, כן אני חי, אני חושב ,אני מדבר, אני מרגיש את גופי, כן אני חי. אז מה קורה פה לעזאזל?

לפתע אני חש ביד שמתחילה לשחרר אותי מכל הדברים האלה ולאחר מכן הסירה את כיסוי הראש שלי, אני רואה מולי את הסוהר חמור הסבר, הוא אינו מביט בעיניי ואינו מדבר איתי, אני כבר לא יכול להתאפק ושואל אותו, מה קורה פה?, הלה לא עונה רק מעוות פרצופו כלא יודע דבר, הוא נשלח רק לשחרר אותי ולקחת אותי אל תאי.

הוא מוביל אותי ואני לא אזוק בכלל, כל כך בא לי לברוח, אבל אני לא עושה זאת.

הסוהר מוביל אותי לתא חדש, יחיד בלי שותפים , תא הרבה יותר טוב, ואני הייתי בטוח שהוא מוביל אותי אל הצינוק.

אני שמח על המעט שנפל בחלקי,ואני לא מבין אך לא שואל שאלות.

בערב אני רואה שמביאים לי ארוחה דשנה , בגדים שונים ואפילו מקלט רדיו קטן.

אני מתענג על הכול ונרדם לצלילי המקלט ,ומרחף אל מחוזות החלום.

צפירת הבוקר נשמעה היטב בתאים אלו , אני שומע את כל האסירים נעים בשורות ורק אותי הם לא באים לבקש.

אני מסיים את כל פעולות הבוקר , מקבל ארוחה דשנה וממתין לסוהר. הסוהר אינו מגיע.

בינתיים אני מדליק את המקלט ושומע חדשות,אני לא מקשיב ממש, לפתע אני שומע משפט אחד שהקפיץ אותי,

"האנס הרוצח נתפס והודה,והציל אסיר מספר 408 מכסא חשמלי  ".

סוף