סנדלים תנ"כיות

ורק הזכרונות עוד ממשיכים להערם

גם כשהכח נשחק והמילים אובדות.

אין לנו מילה בחיינו – אנחנו,

וזרם המים לא פוסק כל עוד זורם הדם בגוף.

איך אלייך אבוא יקרה

בידיים ריקות, גלויות, וחסרות כל.

נתתי לך רק מעט מן המעט

אבל לך ניתנה רשות מלאה להתענג מהמתנה.

והזכרונות ממשיכים להיאסף

אחד אחד נאספים קטני ממדים, בסנד"לים תנ"כיות

כאילו היו אלה דברי הימים.

ליבות האדם פועמות

בנפש העם.

והעם לא יודע את נפשו

ובעודו מתפלל, מתמלא בו הצל

ואופף מחשבה בודדת.