יצירות אחרונות
משתתפת בצערו של דני זכריה עם מות אמו (0 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2024 07:10
ביקור כה מפעים (2 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/11/2024 06:35
בגיל שבעים נפגשנו (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -21/11/2024 22:10
געגועים לצבע שלי (1 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -21/11/2024 21:57
שיר השבוע - אַחִים🌹🌹🌹 (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -21/11/2024 21:55
תודה על ועל... (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -21/11/2024 19:35
אַחַר הַשָּׁרָךְ / שִׁיר-עַם מִסְּפָרַד / מִסְּפָרַדִּית / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -21/11/2024 13:46
אמסטרדם שלי (6 תגובות)
יצחק אור /שירים -21/11/2024 10:10
קשה להביט לאחור (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -21/11/2024 06:35
סיפורים
אייה שליאייה שלי
שקט,דממה,שבילים שבילים לבנים,הרים וגבעות,נהרות וימים, הכול לבן,לבן כשלג, אני מרחף ביניהם בקלילות, בלי מאמץ, כמעט ואיני משקיע כוח, אני נושם אוויר צח,והריאות מתרחבות,והכול זורם בקלות,ממש גן עדן,שומע צלילי פסנתר ונפשי נחה כמו שהיינו בחופשה בשוויץ.
לי ולאייה יש בית גדול ברמת אביב,בית במעלות ובית בשוויץ. כל זה בא לנו מעבודה רצינית,שנינו משכילים,היא מורה לכיתות יא ואני מנהל רשת תחנות דלק משלי. כך שכסף לא חסר לנו. אנו מרבים לנסוע לחופשות, אבל תמיד עם הילדים,ככה אייה רוצה. לא שרע לנסוע עם שלושתם,אבל לי נמאס עם הילדים,לכן לפעמים אני נוסע לבד.
בנסיעתי האחרונה,לבדי, לאיטליה, הכרתי את סמדר, בחורה צעירה,רווקה וגם מורה. בילינו באיטליה סוף שבוע מטורף,חזרנו יחד וקבענו להיפגש שוב.
התחלתי לשקר לאייה, פעם אמרתי שיש לי ישיבה עם המנהלים, פעם מילואים,פעם נסיעה, והמצפון לא הציק לי, מכוון שהייתי דואג להגיע דווקא שאייה לא בבית, או שהיא בחוג או מלמדת,ואז אני שוכב,חולם ונרגע.
סמדר הייתה בלונדינית עם עיני תכלת, גופה שופע ואני נבלע בתוכו.לעומתה אני בחור צנום, שחרחר, דומה לריצרד גיר, אולי בגלל זה התאהבה בי,ואולי בגלל שאני לא קמצן, אני מבזבז עליה כסף רב.
את חופשות בית הספר , שהם גם חופשותיה של אייה,חילקתי לשניים, את החופשות הארוכות אני מבלה עם המשפחה ובחופשות הקצרות אני נוסע לבד כך שאני לא חוסך תשומת לב משתיהן. אייה אף פעם לא תרגיש, למרות שבזמן האחרון היא מתעניינת בי. יום אחד למשל אחרי שקיבלה אותי בנשיקות, שאלה "תגיד לי, יש לך ריח מתוק !", עניתי לה, "כי אני מתוק",ולא המשיכה לשאול, או למשל כשחזרתי מישיבת ההנהלה באילת אחרי יומיים, נכנסתי הישר אליה,חיבקתיה ונישקתיה,והיא נשקה לי ואחר ,הרחיקה אותי, הסתכלה עלי וצחקה,"מה את צוחקת?",שאלתי, "נראה,כאילו לכלכת מכנסיך בדיוק כמו קלינטון",וקול צחוקה הדהד בחלל הסלון הגדול,"שקט הילדים ישנים,את רוצה, בואי אראה לך איך קלינטון אוהב",והרמתי אותה הישר לחדר השינה, היא לא אמרה דבר,התמסרה לי באהבה ואפילו ביקשה עוד פעם ועוד פעם,אני לא יודע מאיין שאבתי כוחות אבל יצאתי מזה,הרגשתי ממש כמו הנשיא.
למחרת לא הלכתי לעבודה, הייתי מאד עייף, נו כבר עשר שנים שאני רוקד על שתי חתונות והיום אני כבר בן חמישים וחמש אבל על סמדר לא אוותר וגם לא על משפחתי. המשכתי עם השקרים,המשכתי עם הנסיעות. יום אחד אייה אמרה לי "אמא שלי, מרגישה לא טוב, ועכשיו חופשת פסח,אולי אסע עם הילדים לאמא לאילת,אנקה לה את הבית ?". בקושי הסתרתי את שמחתי "בבקשה אייה, מגיע לאמא שלך שתעזרי לה, וגם הילדים ישמחו". אייה קמה בבוקר,צלצלה לאמה, ואמרה לה שביום ראשון תגיע לאילת בטיסת צהריים של שעה 12. אני יצאתי לעבודה, ומיהרתי להתקשר לסמדר, ולקבוע איתה באיזשהו מקום, אבל סמדר אמרה שהיא תהיה בסביבה ושאני אחכה לה בביתי, בין כך ובין כך משפחתי תהיה כבר הרחק מפה.
הגיע יום ראשון ואיתי תשוקתי,למים הגנובים שימתקו... אייה אספה את הילדים ,לקחה את מפתחות מכוניתה ואמרה,אני משאירה את המכונית בשדה,כמו שקבענו!",לקחה מזוודה אחת ויצאה. כעבור עשר דקות התקשרתי לסמדר, והזמנתי אותה לביתי, נקישה אחת בדלת וסמדר בזרועותיי, נשיקה ארוכה, והופ, סמדר כבר רוצה אהבה, אמרתי "רגע סמדר, לא הספקתי להתקלח, אני נכנס בזה הרגע, תחכי לי במיטה", היא נעתרה ואני נכנסתי למקלחת, המים זורמים ואני מתנגן לי בשמחה, וחושב על אייה שם באילת, משפשפת סירים ורצפות, ואני מסתכל איך המים יורדים על גופי בשבילים,שבילים מכתפיי, משני צידי חזי, יורדים על כרסי הקטנה ומשם אני לא רואה דבר.
אני שר בקולי קולות כמו תמיד ואולי קצת יותר, מתבשם, ולובש את חלוק הרחצה הלבן ויוצא, אני רואה את אהובתי במיטה, מכוסה עד מעל לראשה, ורק רגליה גלויות, פתאום חשבתי אולי היא רוצה לשחק בדגדוגים, אני ניגש אל רגליה ומתופף עליהם קלות, פתאום מוסר הסדין ופני רעייתי מתגלים כועסים ואכזריים. לפתע חשתי כאב חד בחזי, איני יכול לנשום , נפלתי, וחשתי רגע של שקט, דממה, שבילים, שבילים לבנים, הרי צמר גפן לבנים, דמויות לבושות לבן עטורות כנפיים מתהלכות לידי, אינן נוגעות בי, קול קורא בשמי, ואני הולך אחרי הקול, לא מרגיש את רגליי, ואת גופי, אני מרחף, הכול שמימי, כן שמימי, אני בשמיים, אוי....מתתי, ואפילו לא נפרדתי מסמדר, איך הגיעה אייה הביתה, אני מסתכל למטה ורואה את גופי שרוע על הרצפה, ציפורי היקרה מבצבצת מתחת לחלוק הלבן, נחה לה בשקט, ואייה רכונה מעל גופי ומדברת איתי, חוזרת ואומרת ,לא התכוונתי, באמת לא התכוונתי".
רחלי גבאי
תגובות
רחל בנגורה
/
מקסים ומותח:)* רחלי כל הכבוד :)*
/
17/09/2021 10:39
רחלי ג.
/
תודה רבה רחל יקרה, יש סיפורים שלא צריך להאכיל את הקורא בכפית, סומכים עליו שיבין ויבנה את הפאזל לבד.
/
17/09/2021 18:14
גלי צבי-ויס
/
איזה סיום
/
17/09/2021 15:13
רחלי ג.
/
תודה רבה לך גלי יקרה. שבת מבורכת
/
17/09/2021 18:14
יום טוב צבי
/
שבת נהדרת רחלי יקרה.
/
18/09/2021 07:30
רחלי ג.
/
שבת נפלאה גם לך צבי יקר
/
18/09/2021 10:34
שמואל כהן
/
לרקוד על שתי חתונות
/
18/09/2021 05:57
רחלי ג.
/
נכון זה קשה מאד ותודה רבה לך שמוליק יקר
/
18/09/2021 10:34
יום טוב צבי
/
לשקר לאייה
/
18/09/2021 07:14
רחלי ג.
/
תודה רבה לך צבי יקר
/
18/09/2021 10:35
צבי רז
/
סופו של גבר נבזה ללא ערכים
/
18/09/2021 10:17
רחלי ג.
/
כן יש הרבה כאלה ותודה רבה לך צבי יקר
/
18/09/2021 10:35
התחברותתגובתך נשמרה |