הכביש היה ריק כמעט ממכוניות נסעתי במהירות איטית בכביש החלקלק.
הגעתי אל הבית מחנה את מכוניתי תחת אחד העצים.
כמה צעדים מן הכניסה הבחנתי בארוע מוזר.באחד מחדרי הבית נדלק וכבה האור לסירוגין.התקדמתי אל דלת הכניסה מנסה לפתוח אותה.הדלת נפתחה מעצמה כאילו ויד מסתורית פתחה אותה.
נכנסתי בזהירות, מדליק את מתג האור.המנורה שוב היבהבה.
בצעדים חרישיים התקדמתי לעבר החדר שבו נדלק האור.בליבי חשבתי:"בטח איזה פורץ נכנס לבית ועודנו פה"
פתחתי את הדלת באיטיות מפוחד ומעט שתוי.
ואז הבחנתי בה-שוכבת על המיטה בחלוק שקוף מחייכת אלי בחיוך מפתה.היתה זו ליאורה מחנות המשקאות.
"מה את עושה כאן?"שאלתי בתדהמה.
"..הייתי בסביבה..ו..." גימגמה וצחקה .
"את חושבת..שאנחנו מכירים..מספי..." גימגמתי גם.
"עזוב מכירים! אני רוצה אותך בתוכי.כאן ועכשיו!"אמרה וחשפה אל מול עיניי את גופה.היא לא לבשה תחתון. גופה היה חטוב ויפה.
התקדמתי אליה קרוב מביט אל תוך עיניה הכחולות.היא הושיטה את ידה
אליי אוחזת בידי,מקרבת אותי אליה בתשוקה.
הרגשתי שמשהו לא בסדר. קול נעלם אמר לי:"תתרחק ממנה!"
ואני שלא נגעתי באשה המון זמן לא יכולתי לעמוד בפיתוי.
התעלסנו שעות.כשליאורה מראה לי דברים שמעולם לא ידעתי שאפשר לבצעם במיטה.חשבתי לעצמי שאם יש חתולת מין אז ליאורה היא נמר.
מעולם לא נתקלתי בתשוקה חייתית כמו זו שלה.
לאחר המשגל הלוהט הייתי על סף עילפון חושים מעולם לא נהנתי כמו הפעם.
שכבתי על המיטה מבלי יכולת להזיז אפילו שריר קטן בגוף.היא המשיכה כאילו והכוח מעולם לא נגמר לה.
כאן כבר אפסו כוחותיי ושקעתי בתנומה.ממשיך לחוש את פיה ולשונה על אברי.
לא יודע כמה זמן נרדמתי.השמש זרחה בחלון התעוררתי בבהלה מעכל באיטיות את שעבר עליי.כשהפנתי את ראשי אל הצד השני של המיטה ציפיתי לראות את ליאורה ישנה. ובמקום זאת קפצתי בבהלה מן המיטה מתרחק בפחד מהדבר ששכב שם.
היה זה שלד ישן ומסריח ריח של מוות היה באויר.השלד היה עטוי בחלוק השקוף בדיוק כמו זה שליאורה לבשה.
"מה...קורה....?איזו בדיחה..." גימגמתי מתרחק אל הדלת .הסירחון שנדף מן השלד היה חזק ומעורר בחילה.
אספתי את בגדיי שהיו זרוקים על הריצפה נזהר להתקרב אל השלד המצחין.
נכנסתי אל המקלחת מנסה לשטוף מעצמי את הסירחון שדבק בגופי.
המים היו קרים ומעט חלודים.הם ירדו באיטיות.סיבנתי את גופי מנסה להוריד מעליי את הצחנה.
לפתע חשתי ביד הנוגעת בכף רגלי.שטפתי את הסבון מפניי ועיניי מביט אל חור הניקוז שבריצפה.לפתע החלו קולות בוקעים ממנו.נרתעתי לאחור מסיט את רגליי מחור הניקוז.הקולות המשיכו לבקוע וגברו.קולות של ילדים
שהלכו והתחלפו בזעקות כאב מקפיאות.סגרתי את ברז המקלחת.הקולות נדמו באחת.זרקתי על גופי מגבת ויצאתי במהירות .המום ומפוחד.
כשנכנסתי לחדר השינה השלד לא היה שם וריח הצחנה נעלם פתאום.
באויר עמד ריח בשמים משכר.
התלבשתי במהירות מנסה לעכל את אשר אירע."אולי המשקה ?"אמרתי .מבטיח לעצמי שוב בפעם המאה אולי שאפסיק לשתות יותר.
קול מנוע של רכב נשמע מתקרב.ולאחר דקות מספר דפיקה נשמעה על דלת הכניסה.בפתח עמד אדם מבוגר בשנות החמישים לחייו הוא היה לבוש בקפידה.כשהצצתי החוצה הבחנתי במכונית ישנה שצבעה אדום.
"שלום מאיר!" אמר בקול מרגיע ולחץ את ידי.חשתי שלחיצת ידו מעבירה
בי כוחות הרגשה משונה של שלווה פשטה בכל אבריי.
"מאיר !מילה אחת לי אליך! תזהר !" אמר ופנה לצאת.
"מי אתה?" שאלתי בסקרנות.
הוא הפנה מבטו אליי חייך ויצא החוצה.
הייתי המום ומפוחד ברגע שנרגעתי לוגם מבקבוק הוודקה לגימה ארוכה.
יצאתי והבטתי למקום ששם היתה חונה מכוניתו של האיש המוזר הזה.לא היה שם כלום.ניגשתי וסקרתי מקרוב את האדמה.הבחנתי בסימני גלגלים על הדשא.
חזרתי אל הבית יושב על הספה כשבקבוק הוודקה בידי.עיניי הביטו בתמונה שתלויה על הקיר נדמה היה לי שעיניה זזו וחיוך עלה על פניה.
