סיפורים

מחשבותיו של יוסי היו כעת על נירה שאותה אהב כל השנים. הוא אף פעם לא יצא עם בחורה תקופה ארוכה, ליבו לא נקשר לאף אחת. תמיד חשב על נירה, וידע שהיא אינה ברת השגה מבחינתו. עד שאבי קיבל דום לב.

"איך זה קרה לו?" שאלה דינה כשהבחינה שפניו של יוסי נראו מהורהרים משהו.

"הוא הזניח את עצמו, היה לו כאבים בחזה אך הוא לא הלך לבדיקה". ענה יוסי והביט בדינה.

"פעמיים קפה וקרואסון" אמר המלצר הצעיר כשהגיש את הקפה והקרואסונים לשולחן.

"את בזוגיות עכשיו?" שאל יוסי.

"לא, עדיין לא מצאתי מישהו שאוכל לסמוך עליו, ולדעת שאפשר לחלוק איתו את החיים יחד" אמרה דינה כשהיא משפילה את מבטה.

"ואתה?" שאלה.

"גם אני לא, עדיין מחפש את עצמי ואת האחת ". ענה.

"אני מתכוון לבוא לנירה לשבעה מחר, את רוצה לבוא גם?" שאל יוסי.

"אני לא יודעת, נראה מה יהיה מחר" אמרה דינה.

"את רוצה שאתקשר אליך מחר כשאני אגיע לשבעה?" שאל יוסי.

"כן, תתקשר אלי, אני אתן לך את מספר הטלפון הנייד שלי"

דינה הקריאה ליוסי את מספר הנייד שלה ויוסי הכניס את המספר לרשימת אנשי הקשר בנייד שלו.

"נתראה מחר, אמר יוסי לאחר ששילם עבור הקפה והקרואסונים שלו ושל דינה. הם נפרדו בחיבוק ונשיקה על הלחי.

כששניהם יצאו מהחניון ירד גשם חזק. יוסי מישש את המטריה שהיתה מונחת על המושב שלידו.

איזה צירוף מקרים מוזר שאחרי כל כך הרבה שנים דינה נכנסה שוב לחייו דווקא כשאבי מת חשב לעצמו תוך כדי נסיעה לביתו.

נירה היתה שבורה ממותו הפתאומי של אבי, הוא היה אהבת חייה, למרות שלא היו להם עדיין ילדים היא היתה מאושרת עם אבי. אנשים רבים באו לנחם אותה, חברים של אבי ושלה, קרובי משפחה וכאלה שלא הכירה. נכנסים ויוצאים , לוחצים את ידיה וכולם אומרים "משתתפים בצערך או שלא תדעי עוד צער" נירה היתה משיבה במילה אחת "תודה ".

יוסי הגיע כל יום לשבעה, קנה מצרכים חסרים, והשתדל לענות לכל בקשותיה של נירה.

"אני אולי אגיע ביום האחרון, אני מאד עסוקה" . יוסי קרא את ההודעה שדינה שלחה לו.

"תעשי מה שאת מרגישה, אני כאן כל השבוע". כתב לה.

ביום האחרון של השבעה הגיעה דינה. היא חיבקה את נירה.

"משתתפת בצערך נירה" אמרה.

יוסי הביט בשתיהן וחשב על אבי. בחוץ ירד גשם זלעפות ועננים קודרים כיסו את השמיים.

ההמשך מחר..

תגובות