הפוגרום

הפוגרום

----------

והנה הרי ידוע כי בספרית בית ספר עמית גונן דירושלים לא הייתה ספריה ראויה לשמה והתלמיד המכונה אמיר הלפה לא ידע היכן להשתולל ולהגליש נפשו במכשיר הפלאי המכונה אינטערנע"ט שאסרוהו שועי ומחנכי עמית גונן במטרה כי תלמידיהם יהלכו בדרכי ישראל סבא ולא בדרכי הפריזי היבוסי והאמורי אשר ישבו בארץ. ואמיר הלפה היה מהפך את ספרי הספריה כזרעי מלון וחושחש והספרנית העתיקה קתרין  לא ידעה את נפשה מכיוון שהפכו את מסך הקאמפיוטע"ר שה מספר פעמים והכניסו ג'וקים ווירוסים כחול על שפת הים. ופעם נזדעזעה נפשה ת"ק פרסה על ת"ק פרסה כשראתה את שושן ואמיר הלפה גולשים במחשב האישי שלה לאתרי פארנאגראפי"ע גלויה וידועה בציבור ורואים מעשה מכחול בשפופרת  ובחורות פוקרות המעכסות דדיהן וכולי. ואמיר גורש הבייתה וגם עבד במאפיה וייצר את הלחם העיראקי"ן המכונה על שמו.ואחרי  כמה זמן ושוב חזר כעובר ושב בבנק אך אויים שבשום פנים ואופן לא יוכל להיכנס לספריה של הספרנית הזקנה והיקית  שקומתה נתכופפה קמעא עקב צוק העיתים  ולכן חיפש היכנשהוא ספריה בה יוכל להתעולל ולהשתולל כאותו הולה לילי המשתלוללילי וכטולי תעלולי ועל כן נדבר עם ידידו השרוך הלא הוא טל הנקוק  כדי להיוודע לספריה אחרת למען יוכל לשבר ולהשתולל על מחשב בעל אינטערנעט.

והנה שמע כי בגבעת זלמן הסמוכה היכנשהוא לכפר הנוער שינה ספריה מפוארה –כך מפי השמועה. שיש שם אינטערנעט ועוד רזי עולם ושהוא יכול להגליש עצמו שם כגלוש התינוק במגלשה של גן שולה.

ובאחת השעות עשה ויברח וינס נפשו אל מעבר למשוכת הורדים ומעבר לרחוב של עמית גונן כמתעלם ממר בינשטוק המנהל של עמית גונן ומן הבנות היפות שסובבוהו כשושנים באש קוצים בשל משיכתן למעשי האלימות הגברית שלו ובאמת הצליח בכך.

והאמת הניתנת להאמר הייתה כי הספריה של גבעת זלמן כמו שראינו יפה בסיפור על מתילדה. הייתה ספריה מצופפה ומקוטנה מחמת אולם הג'ודו שהאפיל עליה בגודלו. ומטילדה נצררה וטיכסה עצה הכיצד להרחיבה כהרחב העיר העתיקה וחומות ירושלים תובב"א כדבר הפסוק "הרחב ארחיב גבולך" אלא שבעיריה  הביראקראטי"ם הארורים לא שעו לקריאתה ולא אבו להרחיב הספריה בכמה דונמים מחמת החשש שההרחבה תפגע בכביש הראשי ותקשה על מעבר האוטובוסים שהיו נתקעים שם חדשות לבקרים בשל עכבר מת שהיה שרוע שם או בשל הפגנה משל שלומי אמוני ישראל. ולא היה שם שום אינטערנעט אלא מחשב מתקופת אנטיוכוס אפיפאנס אשר צר על מודיעין 144 להחריבה ואשר שלה את כרם עמונה לעצמונה ולדימונה.

והנה אותו לפה  עם ידידו הנקוק קרבו אל הספריה וראו את מטילדה מסדרת ספרים ונכנסו פנימה ולא ראו לא מחשב ולא נעליים ולא גרביים ולא כלום ומקום בצמצום ולפה נעלב אל פיו ויאמר להכינס ידו לכיסו ולשלות משהו. ואכן שלה נפץ והדליקו ורעש גדול וסירחונין נדף ומטילדה נרעשה מחמת הרעש ונכנסה פנימה וראתה את השניים כשהם שמים עצמם כקוראים הנהנים מספר זה או אחר של ההוא הארי פאטער. ועל כן חשבה כי מדובר בריח סירחונין מאת החמין של יום שבת אשר לא נתעכל בגוף ויצא ממנו בקול תרועה רמה.

והנה שמחו הללו על הצלחתם והחלו להפך ספרים ולצרוח כקול המון והחלו לזרוק ספרים ממדפי המבוגרים ומטילדה שמעה הרעש ונכנסה פנימה וראתה את רוב הספרים מהופכין כמהפכת סדום ועמורה וסדאם חוסיין. והנה השניים עוברים שורה שורה וזורקים אותם למטה. את ספרי ש"י עגנון ורם אורן ומאיר שליו ועוד ספרים מספרי חסמב"ה וחבורת כאס"ח כשאמיר הלפה מצחק במן צחוק מרושע שכזה. ומטילדה חשכו עיניה מחמת תאוות הרשעים המחוצפה כי מעולם לא נעשתה כתועבה הזו בספריה והיא צעקה:

"יא קוליקוס רשעים גמורים – צאו מיד מן הספריה!"

ולפה צחק לעומתה : "מה אתה יכולה לעשות נגדנו?"

"אני יזמין את ההורים שלך ואת ההורים שלהם ואת כל המשפחה שלך יא בוראצ'ון!"

"כבר הזמינו אותם וישבו איתם לכוס קפה ומה זה עזר? הייתי לפה ונשארתי לפה עם קצת חומוס ושווארמה!"

ובאמת לא ידעה מה לעשות נגד אותם דרעק כוזבי הארץ וגונביה. אותם ונדלים המאסטרו לפה ועוזרו השרוך טל הנקוק שלפעמים היה אכזרי ממורהו. וכך הירסו מדפים שלמים.

ומטילדה ההמומה מדבר הואנדעליז"ם רצה לשומר המתנ"ס של בית אבו ראס כדי להזעיקו אבל הוא הלך לחנות של עובדיה כדי לקנות זיתים וסלט חומוס ללפת את הפת ועל כן לא ידעה מה לעשות.

ואז ניגשה אליהם ותפסה להם טוב טוב באוזן הימנית וגררה אותם החוצה כגרור החמור את עגלת הקש ואחרי כן כיבדה כל אחד בבעיטה חזקה וגם באותה הזדמנות לקחה להם את תעודות הזהות ולקחה את פרטי המוסד בו הם לומדים.

והנה נשארה לבדה מול המדפים המהופכים ולא ידעה את נפשה והתפללה לנס. והיא התקשרה לעיריה  על מנת לטכס עצה בכדי שישלחו לה מזור ומושיע אך הבירוקרטים שם רצו שתחתום על חמישים מיליון טפסים מטופסים אשר יצרו טיפוסים מרושעים בעלי תקנים ובעלי סנטרים כפולים מדושני עונג מזוייף בכדי לדכא את פרץ החיות של עובדי העיריה: טופס הרס. טופס תקלה. טופס נזק. טופס 32435. טופס 2344. טופס 3486. טופס גניבה וטופס חבלה וכולי.

 והיא ישבה על ערימת הספרים וביכתה את מר גורלה בשופכה דמעות שליש ורביע.

והנה באותה שעה עבר במקום ההוא המתקרא  אריה יצחק. אותו רב מחזיר בתשובה רבה של ישיבת קול שופר והוא עטוי כובע וספאדיק תימני וכולי וכולי מחמת החורף הקר וחמישים מתלמידיו צועדים עימו בדרך. יצא ברגל על מנת לקיים את שנאמר: "סובו ציון והקיפוה והחזירוה בתשובה שלמה"או "אנא בחורים חיזרו בתשובה"  וגם במקרה לחלוטין נכנס בראש תלמידיו למתנ"ס כאותו רבי עקיבא המהלך עם תלמידיו אל ביתו לאחר שנים של לימוד ונכנס לספריה של מטילדה ברגל רמה וביד חזקה ובזרוע נטויה. הוא רצה ואיווה לכוס חמין חם והנה ראה את מטילדה יושבת על גל ספרים ומבכה כירמיהו הנביא בשעתו על חורבן בית המקדש כמו בציורו של אותו הולנדי עכו"ם המתקרא רעמבראנ"ד ויאמר:

"מה לך ילדתי כי תבכי?"

והיא הסבירה לו את סברתה על אודות הואנדעליז"ם של לפה והנקוק.והוא חשב למרבה טעותו שמדובר בספרי קודש ולא בספרי חולין והנה שינס מותניו ואמר:

"אוי א ברוך. פורקי עול ! הרי תלמידי פה עימי והם יסייעו בידייך במצווה חשובה זו של הקמת ספרי הקודש על מכונן! רק תכיני לי כוס חמין כלומר קפה חם!"

ולאחר חצי שעה נשלם סידורם של הספרים. וכולם יצאו מרוצים והנה הרב אריה יצחק עבר בין השורות וראה ספרי עכו"ם כמו מאיר שליו וריבה נאה בשם יוכי בראנדע"ס ונעמי רגן ובספרים הללו רוחשים סיפורי דרך גבר בעלמה כאלפי חרקים וכאלפי נחשים ומחכים לצאת על מנת ללכוד את שלומי אמוני ישראל ברשתם ולפקרם האלה והלאה למען יכפרו בעיקר ויאמצו דרכי הכנעני והאמורי והשבדי היושב בארץ פוט.

והרב אריה יצחק זעם זעום והיזעם וצרח:

"אוי  כף הקלע אוי לנו מיום הדין! כפירה וזימה שגגה נפלה תחת ידי. האלה היו שליחים של ההשגחה העליונה לבער זימה מן הארץ! ועכשיו" כך ציווה על תלמידיו "תהפכו הכל! להרס ולחרב את הספריה!"

ואכן נשמעו להוראתו ותלמידי התשחורת לקחו הכל והפכו הסדרים והמינים ואריה יצחק שפך את כוס הקפה ולאחר שגמרו הכל אמר: "ותמו חטאים מן הארץ!"

ומטילדה שוב ישבה בוכיה כאותו ירמיהו הנביא והאור הפנימי נעלם והיא התקשרה נושאות לעיריה והם שוב השיבו לה תשובה מחוצפה ואמרו שאם היא נשארת לסדר הספרים אזי יהא הדבר על חשבונה.

והנה נרדמה מחמת צערה על הכסא. והנה בקע אור מן הספרים הזרוקים על הארץ ודמויות דמויות יצאו מן הספרים:

יצא טולי תעלולי וחברי כס"ח וחבורת חסמבה. יצא גם טארזע"ן לבוש אזור חלציים ומגלה טפח ויצא גם ההוא המתכנה הארי פאטע"ר וחילק עצמו לחלקים כגון הארי פאטער 1. 2 ו3.

והנה דפק טרזען על אחד המדפים ויאמר:

"חברים. מטילדה כיבדה אותנו ושמה אותנו במסודר למען השבע תלמידים והשבע תיאבונם לקריאה. והנה אני נקראתי וגם אתם נקראתם וכך חייתם ופעלתם בקרבם תודות למטילדה והנה היא במצוקה קשה. אז בואו ונרים את הספרים אחד אחד ונסדר אותם במקום כל עוד היא יושנת שנתה!"

וכולם הסכימו מיד כולל חברי חסמב"ה והארי פוטר לקח על עצמו לסדר שורה שלמה ובמטה קסם של ההוא המכונה נימבע"ס 2000 הצליח לעשות זאת וכל אחד מהגיבורים שיצאו מן הספרים סידר הספרים לפי אלפבית פנימי והנה לאחר חמש דקות נשלמה המלאכה ואיש איש חזרו לספריו ולא נודע כי חיו.