יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל

                                 ארבעה בנובמבר שנת תשעים וחמש,

                                 נצרב בליבנו כמאכלת אש.

                                 שלוש יריות ומאז הכל השתבש.

                                 ועדיין רובנו מתקשים להתאושש...

                                 עשרים ושש שנים - מעל חצי יובל !

                                 עודנו זוכרים, מתקשים להאמין או לקבל.

                                 היתה זו עצרת תמיכה והזדהות,

                                 הכיכר המתה באלפי בני אדם.

                                 הם קראו - כן לשלום ולא לאלימות !

                                 ובדגלים ובשלטים נופפו בידם.

                                 ויצחק ושמעון ממרומי הבמה,

                                 מביטים אל ההמון נפעמים.

                                 -- העם רוצה שלום , לא עוד מלחמה !

                                 יש מקום לתקווה - היינו כחולמים !

                                 ונישאו נאומים ונישאה התפילה

                                 ונוגנו השירים בשירת מקהלה.

                                ובמורד המדרגות, בין תקווה לחלום,

                                שלושה קליעים חיים - ולא סרק,

                                פילחו באחת את תקוות השלום.

                                והוא כבר נסדק ורחק...ורחק...

                                חייל השלום שלחם בכל מלחמות המגן,

                                צעד מול הרוע ועל גופו לא הגן

                                ולא ידע שאליו אקדחו מכוון.

                                בעודו מונף השלט : כן לשלום, לא לאלימות,

                                הוכרע יצחק, על מזבח השלום הוקרב למות...

                                שלושה כדורים - הם כוונו גם אלינו,

                                נורו ופגעו בגבנו, בתמימותנו, בליבנו !

                                ושיר השלום - נותר מיותם - מוכתם.

                                שותת ומקופל הוא בדש

                                וליבנו התכווץ, דמנו קפא ונקרש....

                                הלפגוע כך בראש ממשלה ?

                                האם מתוכנו באה הפעולה השפלה ?

                                ----- המפלה ?

                                הלא אנחנו עם סגולה !

                                האם כאברהם זו אמונה יוקדת,

                                אשר בה הוקרבת יצחק לעולה ?

                                האם היתה זו שנאה מולדת,

                                שנאת חינם של בן עוולה ?

                                וגם אם רצה את המצב לשנות,

                                כל תקוותנו ניפץ ובידו העלה חרס.

                                ואנו לא צפינו את הבאות,

                                לא חזינו את פורענות ההסתה והארס...

                                נזכור את השבר לדראון עולם,

                                נזכור את הבל, את גדליה בו אחיקם.

                                האם במותם יינקה העם ?

                                לעולם לא נשכח, ומדי שנה זוכרים עדיין

                                ולעד יהיה חרוט בליבנו כאות קיין.

                                וחד היה המסר שנתבשרה האומה,

                                מהדהדת עדיין באוזנינו זעקת האימה :

                                "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" !....

                                                                                                                              אבי ארמה.