אהבה אסורה

סבתא שבע הגיע לארץ מארצות הברית שבועיים לפני החתונה.

נעמה צפתה בה יורדת בזהירות במדרגות, נתמכת על ידי דייל תמיר ומחויך.

גינונים של מלכת אנגליה לסבתא שבע. למרות הטיסה הארוכה שיער השיבה שלה מסודר בקפידה, פניה נינוחות ונעלי העקב הנמוך שעל רגליה לא מגבילות את הליכתה. נעמה עמדה ליד אימה וקרובים רבים נוספים לקבל בחגיגיות את פניה.

לאחר חיבוקים ונשיקות כולם נסעו לארוחה חגיגית בבית אחייניתה בראשון לציון.

לאחר הארוחה סבתא הלכה לנוח. נעמה נכנסה לחדר והתיישבה בקצה המיטה. סבתא ליטפה את עורפה, כמו אז בילדותה, עת הייתה מתגנבת לחדרה לספר לה סוד. הרבה סודות היו לנעמה בילדותה ואת כולם גילתה לסבתא וזו רק הייתה צוחקת ומלטפת אותה בחיבה.

"נו, מתי אכיר את הבחור?" שאלה שבע.

נעמה הרימה לרגע את עיניה לפגוש מבט בוחן של שבע ומלמלה משהו.

כל כך רצתה לספר לה את כל האמת: על בועז, על דניאל, על ההיריון הבלתי צפוי, אבל לחדר נכנסה אימה לבקש מנעמה להניח לסבתא לנוח, ולהתארגן לנסיעה הביתה. חיבוק, נשיקה והאבן הגדולה נותרה במקומה.

הדרך צפונה הייתה פנויה וירוק רענן מכל עבריה אמור היה לשמח את נעמה שנהגה להתעורר לחיים עם בוא הגשם.

היא כל כך אהבה את מזג אויר הסגרירי, כשאור השמש לוט בערפל וקרירות האוויר שמסביב מופגת על ידי גוף חם ואוהב שנצמד ועוטף, מפיג המחשבות הרעות.

לא אהב להתנשק. בועז לא אהב להתחבק, בטח לא בפרהסיה.

מה שהיה ביניהם במיטה, ורק במיטה, היה נחמד ולא יותר מזה.

לצלילי המוסיקה הנעימה שבקעה מהרדיו והנופים המתחלפים במהירות בהם בהתה מבעד לחלון הרכב הפליגה נעמה במחשבותיה על העובר שבבטנה.

לפני שבוע קבע הרופא בוודאות: "כן, את בהריון, שבוע שישי, יש דופק."

הוא הושיט לה המסמכים ואיחל בהצלחה.

בחורה צעירה, בריאה, עוד מעט החתונה, אין בעיה.

להפתעתה בועז קיבל הבשורה בשמחה.

הריונה של נעמה הוכיחה את גבריותו, וזו הייתה חשובה לו ביותר.

רק נעמה ידעה, בוודאות, שהעובר הוא פרי אהבתה האמיתי.

האם להפסיק ההיריון האסור? ההיגיון אמר לה "כן", הלב והרחם זעקו לה "לאאאא!!!!"