סיפורים

" אני יודעת שבועז לא האבא שלי. סתם המצאתי את עניין המוטציה, כי מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? סבתא אמרה לי שלא חשוב מי הוליד, חשוב מי גידל. גם ככה הייתם כבר ממש על הקצה, את ואבא, לא רציתי להוסיף שמן למדורה. לא רציתי שתתגרשו."

נעמה הביטה בביתה, העבירה את מבטה ללטף בו את פניו חרושי הקמטיםה וחיוורים של דניאל. אולי באמת כברהגיע הזמן לגלות? כל השנים בהם שמרה באדיקות על סודה, בעיקר מהפחד של "מה יגידו", או מהפחד שדניאל יצחק עליה, יצחק על אהבתה הילדותית, או, גרוע מזה, יהיה אדיש לתחנוני הקרבה שלה. אז בשחר נעוריה הייתה בטוחה שיחסי אהבת גוף בין בני הדודים הם אהבה אסורה. פחדה להודות אפילו בפני עצמה שפרפורי האגן התחתון שהייתה חשה עת היה מתקרב אליה היו הרבה מעבר למה שחשה אי פעם עם חברה הראשון ובעלה. מימוש תשוקתה זו לדניאל הולידה את ילדתם המושלמת. שישים אחוז דמיון לדניאל, לא פלא שעמה אהבה את בתה הרבה מעבר לאהבת אם את ביתה היחידה.

"זכותם לדעת ," נעמה שמעה את קולה של סבתה כאילו עמדה מאחוריה. "אין זמן טוב מזה," קבעה.

"בואו נצא אל המרפסת," בקשה נעמה," דניאל ודניאל, בבקשה," ניסתה להסוות את התרגשותה בקורטוב של בדיחות דעת.

דיאלים יצאו אל המרפסת, דניאל האב הצית סיגריה ודניאל הבת התיישבה בנדנדת הקש.

ריח הגרניום התערבב עם ריח הלבנדר וכשנעמה חזרה מהמטבח עם כוס זכוכית גדולה ובה חליטת עשבים מהאדניות

המטופחות שלה איחד קונצרט הריחות את שותפי הד.נ.א.

"דניאל," פנתה נעמה אל אהבת חייה," אתה זיכר שבאתי אליך לתל אביב, לפני שנסעת לארה"ב?

דניאל הביט בה בפליאה: "כן, בטח. מה זה קשור?"

נעמה לגמה מהחליטה ודרך הכוס הביטה אל אורות העיר שנפרסו עד האופק. הזכוכית הקמורה והמים בתווך כמו קירבו את הבתים. נעמה העבירה את מבטה ממלבן מואר אחד למלבן מואר אחר וחשבה לרגע על האנשים האוהבים או רבים או סתם נחים בתוך כתמי האור הללו. אחר כך נדד מבטה אל הכביש בו שני נחשים, אחד באורות לבנים והשני באורות אדומים נעו בזרם בלתי פוסק זה לקראת זה. הזמן חלף ודניאלים ממתינים בסבלנות.

"אני ממש לא זוכר הרבה מהמסיבה, הייתיי שיכור כלוט," דניאל האב שבר את השתיקה המעיקה," מי בכלל היה שם?"

עצר להרהר ואז המשיך בקול רם:" היו מישה וגרישה ואליושה..."

נעמה לא הכירה אף אחד מהם, אבל הייתה זו הזדמנות אחרונה להתחמק מהשאלה המכרעת: "האם דניאל אביה של אליה-דניאל?"

נעמה אספה אויר לריאותיה ואמרה:

"דנדוש! דניאל ואני בני דודים, לכן יש לנו אחוז גבוה של דמיון בד.נ.א., ..."

"אמא, די!!! שישים אחוז וכתוב במפורש: קרבה אפשרית אבא ובת! זה נכון? אמא זה נכון?"

"נינה, האמת תמיד עדיפה על שקר," לחש לה דניאל ברוסית, והנה היא שוב ילדה קטנה והוא גדול כל יודע!

"כן, זה כון," לחשה נכנעת למגע ידו ודמעות הציפו את עיניה.

תגובות