הפוצה

ולאחר שפיטר את ינקי,נרגע דריידל רגוע וצפירת ארגעה ריחפה בחלל האולם של ישיבת הרב   ירחמיאל  כאשר ירגע הר הגעש באינדענזיע וכאשר ירגע גל צונאמי לאחר הרס חופי הנופש של קאפנגאן וקופיפי וכאשר ירגע ההוריקן קאתרינ"ע מעל יד חופי עיר הפריצות והשמד ניו ארלינא"ש, אך הנה נקלע משרד ישיבת הרב ירחמיאל לקשיים מבחינת נושא המחשבים ואף אחד לא ידע הכיצד לכלכל את מכשיר האינפורמציע הפלאי והמיוחד הלזה מלבד רבי אריאל דוחצ'י.
זה היה העובד הנוסף עבד במשרדו של גערשן שמו בישראל דוחצ´י אריאל, אריאל דוחצ´י היה בחור תם יושב אוהלים שנטה אוהלו בחוג בתי המדרש של הרב כרפסי תמים הלב והיה איש חסד ברמח איבריו, אלא שטוב ליבו לא נתנו לרשום דוחות צהריים לתלמידים של הישיבה – כאלה ששירכו דרכיהם והיו יוצאים משטח הישיבה על מנת לקנות שקשוק"ע ופלאפלין בקניון הסמוך, או להחרות להחזיק ביניהם על תואר נפצאי השנה, והנה דוחצ´י היה מוותר רבות, ועל כך אהבוהו התלמידים ולא משו מחוג עינו כאשר לא ימוש הזוהר הצפוני מחוג הקוטב הצפוני.
ודריידל לא ידע כל זאת מפני שאריאל היה מביא לו דוחות על הא ועל דא ולא משתדל את נפשו להשיג עוד שמות ועוד שמות של תלמידים ההולכים בדרכי הכפירה והזימה.
אך הנה נקעה נפשו של דוחצ´י ולא אבה לעשות דוחות, והנה ראה דריידל יום אחד מחלון דירתו הצופה אל חצר הרב ירחמיאל, הנה ראה את דוחצ´י מתרועע עם תלמידים.
בתחילה חשב דריידל כי אותו דוחצ´י נמוך קומה וטוב לב הוא אחד התלמידים ויאמר לעצמו:
"הוי א ברוך, הנה תלמיד חדש, ואני לא ידעתי, ואולי גערשן עשה כאן קאמבינא והכניס אותו מתחת לאף שלי לישיבע, ואני כאן הקובע, אני הבוס אני המלך!!!"
והנה החליט דריידל לעשות מעשה רמייה, וילבש את חליפת הפסים של יוסף (לא יוסף הצדיק אלא יוסף גוגיג) והתגנב גנוב התגנב אל בין התלמידים המקיפים את דוחצ´י, והנה למגינת ג´ננתו ראה כי בעצם מדובר ברבי דוחצ´י המחליף מבחנים, זאת אומרת משיב מבחנים של מר קב כלפי התלמידים והם מסובבים אותו בהערצה גלויה ומחליפים חיוכים למשמע הציונים היפים.
ודריידל חרה אפו נורא מהר וגם התעטש מאוד מהר ויורד את המסווה מעל מגינת ליבו ויחשוף עצמו לעומת התלמידים המבוהלים:
"א חארפן ! יא דוחצ´י אני יחסייל אותך! מה אתה מחליף דאחקס עם התלמידים ! אתה לא שווה גרוש ולא זלוטי ולא לירה ארצישראלית! אני עוד יחסייל אותך!"
ואריאל דוחצ´י נקלע אל נפשו לא ידע מה לעשות והנה הוא למעלה מגיל ארבעים ועבודה מאין ימצא ויפן אל חסדי הבורא יתברך ואל חסדי גערשן, וגערשן פנה אל דריידל, אך דריידל שם ליבו כאבן גרניט בחופי אילת וכיהלום הקשה מכל מינרל, אך בעוד היהלום אמנם קשה אך מביא אושר לאנשים היה דריידל כיהלום הקשה המביא פיטורין לכל דורש ומחסייל את מתנגדיו האחד אחרי השני.

והנה ינקי היה ידוע כבעל עט היודע כתוב סיפורים ואגדות על רבי משה בואנו ועל ההוא המתקרא דריידל, והיה מפיץ את סיפוריו ברחבי עולם האינטרנט ואף היה שולח את הסיפורים לישיבת הרב ירחמיאל וצחוקו של גערשן ורבי פיתה היה מהדהד בחלל המשרד וזה היה ללא ידיעתו של דריידל, וכשינקי קיבל הודעת פיטורין מדריידל, הוא רצה לשלוח לו את הסיפורים על מנת להעלות את חמתו, אך גערשן מנע זאת ממנו. לאחר שפוטר ינקי מישיבת הרב ירחמיאל המשיך הלה לכתוב סיפורים ואגדות שלא מן העולם הזה על דריידל והרפתקאותיו עם בעלי הכנף ועל הרפתקאותיו בפולניה ובלומז´ה ואיך שרכב על חמור לבן ברחבי תל אביב הקטנה, ואולם, אמת רבה לא הייתה בסיפורים אלו כי אם מעולם הבדיה והחידוד למען עשות את הרב דריידל למשל ושנינה בקרב קוראיו, ובכל זאת היה משתמש בשם בדוי הידוע בשם אביב וסתיו.
ובתחילת אותו חודש בו עמד לפטר דריידל את דוחצ´י, התקשר ינקי על מנת לדעת מה קורה והנה שמע קול בוכים כי דוחצ´י עומד להתחסייל ומטה לחמו ישבר תחת רגלו הנוקעת של דריידל:
"אני חייב לעשות משהו" זעק ללא קול.
ואז נזכר בעיתון "הפוצה" אשר מגיע לישיבת הרב ירחמיאל חדשות לבקרים כמתנת יד מאת בנק המזרחי הזכור לטוב והוא החליט לפרסם בו את סיפורי השפר על אודות דריידל קשישא.

דריידל אחז בגיליון "הפוצה" והנה גילה סיפור הנושא את שמו "מרק  שעועית" היה שם הסיפור ודריידל נתפס על הסיפור והחל קורא אותו להנאה, ופתאום סמק עורו והוא צרח:
"מי כתב את החאייס הזה, מה זה הבאבלס הזה, אני בכלל לא אוהב מרק שעועית! ואני בכלל לא שחיתי בים מאז שנת התרפפ"ו ומי זה גבין הזה, מה זה גבינה או עובד!"
ולאחר יומיים שוב היה סיפור, והפעם על המכשפה משכונת מחלול.
דריידל התחלחל מעוצמת הבדיה והנה התקשר להשיג את מספרו של המפרסם, שהרי ינקי רשם סיפוריו בשם א.ו.
והנה קיבל א.ו טלפון מפתיע והיה זה קולו של דריידל:
"מי אתה בכלל? מה אתה מפרסם עליי שטויות ובאבלס ובובע מייצעס כאלה!"
"זאת רק ההתחלה" אמר ינקי
"אני מזהה אותך! אתה עבדת אצלי כמה חודשים! יא חארפן אחד! אני אחזיר אותך לעבודה ואז אחסייל אותך שוב! רק כדי לחסייל!"
"יש בארץ זכות דיבור, כבר שכרתי את עו"ד דושינקס ואני אמשיך לפרסם סיפורים יותר גרועים" אמר ינקי
"מה אתה רוצה, תגיד לי" שינה דריידל את טעמו
"אל תפטר את דוחצ´י, הוא זקוק לעבודה הזו"
"אבל הוא לא שווה גרוש!" אמר דריידל
"הוא כן שווה, הוא זה שמחזיק את המערכת של המחשבים!"
"אני אחשוב על זה" אמר קשישא
"אבל תזכור, הסיפור הבא נכנס עוד שלשה ימים, וזה הסיפור של הפיטורין שלי"


דריידל חכך בדעתו והתייעץ עם אישתו ציפקה.למחרת ניגש דריידל לדוחצ´י למשרד, דוחצ´י ישב כזה על הכסא וכירסם כעכים, דריידל בא עם סל מלא מגדנות וריבות תות ודובדבנים ואתרוג, וקופסה של עמבא וצנצנת מטיאס רוד ממיטב תנובת השדה ובקבוק יין קונדיטון ונקניקי קראקא ולקס סקנדינבי ובאגט צרפתי, הוא הניח את הסל על השולחן התכופף לדוחצ´י ואמר בקול רך שלא כהרגלו:
"אני מתנצל, אני מתנצל, אתה תעבוד פה כרגיל, שכח את מה שאמרתי"
והוא הלך לכיוון גערשן ההמום ואמר לו:
"תן לו, תן לו"
"מה אני אתן לו? אתן לו בשיניים?
"תיין לו תוספת, זה עובד מצטיין! תוסיף לו, תוסיף לו"