חזרה ליצירות
סיפורים

בית הרוחות פרק חמישי..

מאיר אש | (09/11/2006 15:15) | 79 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
לא יודע כמה זמן שכבתי חסר הכרה על הספה.מן החלון הפתוח הציץ אליי ירח לבן.
ראשי כאב והרגשתי שהוא עומד להתפוצץ בכל רגע.ניגשתי אל ברז המטבח נתמך בארונות לבל אפול.
מגע המים הקרים בפניי עשה לי טוב.הייתי "מת" לכוס קפה.......
שוב שמעתי מכונית מתקרבת. התקרבתי אל החלון הפתוח והסתכלתי החוצה.אורות מכונית קרבה האירו את האפלה שמסביב.
פתחתי את דלת הכניסה מביט במכונית החונה.היתה זו מונית וממנה ירדה אשה.אורות המכונית סינוורו את עיניי כך שלא יכולתי לזהות מי היא אותה אשה.
לפתע שמעתי את קולה קוראת בשמי.וחיוך פשט על פניי.
אחותי דינה שלא ראיתי יותר משנה ניצבה מולי כשהיא מחבקת ומנשקת אותי בהתלהבות.
חיבקתי ונישקתי אותה בחום.לפתע נרתעה ממני הבעת כעס על פניה.
"אתה שוב שותה?" שאלה.והנחיתה את המזוודה בכוח על קצות אצבעותיי.
צרחתי מעוצמת המכה......"מה יש לך משקולות בתוך המזוודה?"שאלתי.נאנק עדיין מכאבים.
"הבאתי כמה דברים שבטח תזדקק להם...".אמרה תוך כדי שהיא דוחפת אותי הצידה מדרכה ונכנסת לתוך הבית.
היא עמדה בכניסה בפה פעור ואמרה : "גועל נפש! איך אתה יכול לחיות בארווה הזו?"שאלה .
"המתווך "אבד" עליי..." התחלתי לומר.
"איזה מתווך? תראה את כל הליכלוך והזוהמה שמסביב.....בטח אתה שיכור כל הזמן......ומה איכפת לך לחיות ככה ממש כמו הגמלים." אמרה משליכה את המזוודה בצד החדר .
"מה הקשר לגמלים?" שאלתי וכאב הראש שוב חזר מכה בראשי.
"איפה יש כלים לנקות?" שאלה כשעיניה תרות מסביב.
"לא יודע?"עניתי אוחז את ראשי בשתי ידיי.
"תמשיך לשתות...תרגיש יותר טוב!" אמרה בלעג.פה כבר איבדתי את קור רוחי ואמרתי בטון מאיים :"דינה עם באת לכאן לזיין לי את השכל אז כדאי מאוד שתעופי מכאן.אני מסתדר יופי לבד."
"ממש יופי!" המשיכה בשלה.
"חוץ מזה מה את עושה פה בכלל?"שאלתי בסקרנות.
לפתע הרגשתי שקולה נשבר כשאמרה :" מאיר. עובד עזב אותי...." דמעות החלו זולגות על לחייה.היא התיישבה על הספה עצובה ושבורה.
"דינה קחי את עצמך בידיים" אמרתי בקול סמכותי. "את כל הזמן מטיפה לי שאהיה חזק.ואת נשברת?"ניגש מתיישב לצידה מלטף את ראשה ברוך.
"אתה צודק! אמרה. מנגבת את הדמעות.
"הבאתי לך קפה,וכמה מצרכים" אמרה כשהיא ניגשת אל המזוודה מוציאה ממנה שקיות ניילון ושאר דברים.
"יש לך במקרה פינג'ן לעשות קפה?" שאלתי.
"ידעתי שלא יהיה לך והבאתי קומקום! " אמרה והוציא מתוך המזוודה קומקום חדש.
"מאיר...." אמרה לפתע. " אני יכולה לגור כאן עד...שאסתדר...?"
"כמה שתרצי ! רק אל תפריעי לי לכתוב!" אמרתי בחיוך.
"תודה...תודה לך אח יקר ." אמרה וחיבקה אותי שוב אליה.
"אני מבקשת רק דבר אחד." הוסיפה ואמרה." שתפסיק לשתות.זה לא בריא."
"טוב! טוב!." אמרתי.
" עכשיו אכין לך קפה "תורכי" אמרה וניגשה למלאכה.
"מסכנה" חשבתי בליבי.
דינה סיירה בבית ומשמיעה מידי פעם משפט:"צריך לצבוע!צריך לקנות מגב! צריך..."
הייתי טרוד עדיין מן המקרים שקרו בבית והיססתי אם לספר לדינה על כך."היא בטח תגיד שזה מהשתיה" אמרתי בליבי.
 
 

תגובות

חזרה ליצירות