בשמחה וגם בעצב

בשמחה וגם בעצב 

על חוף הים, מול השקיעה, 

אף אחד לא יכול לשקר...האמנם ?!

"אתה אוהב אותי?" שאלה לילך את אלי, 

והשמש האדימה בין השניים, ועל החול היבש בהק הכתום, 

עיניו  של אלי נכבשו בכתום וזהרו כעיני נמר, 

פניו היו רציניות- "אני לא עוזב את ארץ, אם את שואלת, אני אחזור..."

ידו הימנית שיחקה בחול, והשנייה חיבקה את כתפיה, 

 לילך נרעדה קלות, היא הייתה זקוקה לו, לעידוד הזה ..

כבר בחודש  הראשון לחברות היא ידעה, אותו היא רוצה כבן זוגה 

ומוכנה להינשא לו… ומאז  עברו כמה חודשים מתוקים 

מלאי פעילות חושנית , והוא?

והוא כן, חשק בה עד מאד, בנשיקות, בליטופים, 

בהתעלסות עד פורקן, עת לבו נמעך על הלב שלה,  

ושם תפס מקום נכבד, כאב מתוק . 

"מתי תיפגש עם הוריי ...?" שוב שאלה 

אך הפעם אלי החליק תשובה כלאחר-יד

 "יש עוד זמן...חוץ מזה, הורייך אנשים נפלאים … ״

לילך חייכה קלות, הוריה  המבוגרים 

באמת אנשים חביבים ומסבירי פנים 

אך היא בת הזקונים, בת 28, רצתה בכל מאודה לשמח אותם

לכן חשבה להתקדם בתוכניות שלה, לחתונה 

ובתשובות של אלי מצאה עצמה בגן חשוך... 

מסתבר, גם הקוראים בכוכבים טעו

ולילך הלכה לכאלה כמה וכמה פעמים, 

לקוראות בקפה, 

לקוראות בכף היד

ולקוראות בקלפים 

ושילמה כסף לא מבוטל עבורן

ולקוראים בכוכבים, אסטרולוגים, מהעיתונים, 

רק לשם הסקרנות קראה ובלעה כל מילה בהשתאות 

ולפעמים, הסקרנות סכנה לעיוורים מאהבה 

ולילך שכלכך רצתה שחלומה התגשם, 

חלום יפה בשם אלי  …היתה עיוורת מאהבה, 

כולם החדירו בה כי אלי הוא הוא בחיר ליבה …

 רק הכניסי אותו הביתה …

וכל החכמה היתה לקרוא את פניו של זה הבוהה בעיניך

ואלי בהה רבות בעיני הערמונים של לילך 

התמימות תמיד בערה בתוכן … 

אלי חזר מחו״ל, אך לא חזר לזרועותיה הכמהות של לילך 

בלי אומר ודברים  ניתק איתה את הקשר,  

ומה שלא הביא בחשבון , שהם קרובי משפחה …

לאחר חמש שנים הגיעה אליה הידיעה - על מותו, 

ממחלת הסרטן, 

ועל שהניח אישה צעירה ושני ילדים קטנים , 

רב היה הצער והיגון 

גם ללילך 

שלא שכחה את כאבה- 

אלי,  מעולם לא התנצל ולא ביקש את סליחתה

על התפוגגותו הפתאומית מחייה, 

וכאב לה יותר- שלא מכירים די את האיש, 

גם אם הוא קרוב משפחה, ונפגשים בסופו של דבר 

באירועים משפחתיים- בשמחה וגם בעצב

לילי   א…