על הרגש ועל השכל [לך רבקה בהערכה רבה]

נֶפֶשׁ הָאָדָם 

עַל מְטֻטֶּלֶת נָעָה

בֵּין הָרֶגֶשׁ וְהַהִגָּיוֹן

בֵּין הַמְּצִיאוּת וְהַדִּמְיוֹן

בֵּין דְּמָעוֹת כְּאֵב

לִדְמָעוֹת שֶׁל אֹשֶׁר.

הַלֵּב רוֹצָה לַחֲלֹם

לָעוּף אֶל הַשָּׁמַיִם

רַק הַשֵּׂכֶל מִמֶּנּוּ מְבַקֵּשׁ

תִּרְגַּע - שְׁתֵה

עוֹד כּוֹס שֶׁל מַיִם

וּבְכָל יְמֵי חַיָּיו

הַמְּטֻטֶּלֶת נָעָה..

תודה גדי היקר על שיר שכתבת המחדד את ההבדל בין הרגש והשכל בנפשו של האדם.

יום טוב ומבורך

שמוליק

חיים על מטוטלת

פעמיים למעלה

ופעם אחת למטה

אם כך מה התוחלת?

נעה בקצב קבוע

בכוח ההתמדה

ומשקולת לקיבוע

אני על מטולת כאוטית

סלחנית

לפעמים מרגיש מעט אדיוטי

במיוחד שאני בתחתית

החיים כמטוטלת

איש לא נותר למטה

כך האגדה בי מהתלת

כמו על גבי גלי ים

רוחי שטה

אֲנִי רָגִישׁ

בּוֹכָה בַּסְּרָטִים

כַּיָּאֶה לְעֶלֶם קָשִׁישׁ

כָּזֶה, בָּא בַּיָּמִים

בין השכל (ההגיון) לבין הרגש הוא היוצר את האדם. ואתה מכיל את שניהם. רגיש, אפילו בוכה בסרטים וכן מנתח בהגיון רב. זה נפלא! 

הכל תלוי באיזון

אולי

עולם החי בדרך אל

תמיד כמעט

אף פעם לא וודאי

איזון בתנועה

שמא דוקא בחוסר

הנהר זורם בירידה

מסתיים בים, "מת"

אולי, תאמרי, באושר

בין אהבת הזולת

לבין אהבת החכמה

לא אבחר

זה שמונע מהרגש 

לזה שמונע מהשכל 

האמת לא החלטתי עדיין בגילי מה עדיף 

כיף גדול וכל כך הרבה השראה, לא יאומן, ממש 

.

לאמיתו, קודם-כול יש פּוּלְסים (לעֻבָּר), אִמְפּוּלְסִים לתינוק, 

והרגשוֹת באים לפנֵי כל ביטוי בתקשורת לשונית אפשרית. 

ולאמיתו, 

גם אני בוכה בסרטים ... 

הרגש מניע - אה גדי. גדי. 

תושבֵי ישראל הם דוגמה לכך. ולא לטובה, למען האמת. 

אבל אני יודעת על מה אתה מדבר, ואני חושבת שזה כבר

סיפור שונה, לא בדיוק כפי שהצגתָּ אותו: 

קיים איזה אִמְפּוּלְס שמתבטא רגשית ושכלית בו-זמנית, 

או שכלית ורגשית בו-זמנית, שמניע לקראת רעיון חדש, 

או רעיון שנזנח בזמנו, לא נבדק היטב. 

ואז - מתחילה הדרך ליצירה, בכל תחום-שהוא: ציור, בישול, 

ביגוד, כתיבה, מוסיקה, סריגה, פיסול, נגרוּת, ביולוגיה, 

שאר מדעים ואומנויות ושאר ירקות. 

קראתי לו אִמְפּוּלְס ולא דחף כי במקרה זה, "דחף" אינו תרגום

מדויק.   

כך נדמה לי. לי. 

אִם טעיתי בהבנת דבריךָ והרחקתי לכת - אַתָּה יודע. 

תודה רבה-רבה מכל הלב!, גדי, ידידי היקר. 

רבקה

---

נ"ב: אשמח ואודה לך מאוד אִם תטייל קצת כאן אל שני 

טקסטים שלי: "חזיון אמת או בובע מעיישׂעס" ו-"היא כל 

כך יפה ... ". 

---

כבר זמן ידוע, שהם על הגוף כך גם הדיבור  מתבצעים עוד לפני שהשכל "נתן הוראה. מי שימתין עד לפרוש השכלי מובטח לו שיטרפהו האריה. רחמנא ליצלן.

כל טוב לך

.

כן, כן, טעיתי בגדול, כמו שאומרים.  

תודה שוב, גדי יקר. 

רבקה

---

.

הוֹ. 

הוֹ-הוֹ-הוֹ!

אז הבנתי/פירשתי לא-נכון אֶת דבריךָ. 

(נו-נו-נו לי: זאת לא הפעם הראשונה שקורה לי, ולא רק 

אצלךָ ...)

עכשיו קראתי שוב, ו- אני מסמיקה: הבנתי מה שרציתי 

להבין ... 

תודה רבה-רבה על השיעור!, גדי יקר מאוד. 

רבקה

---

.

במקרה של האריה והסכנה שהוא מהווה, מדובר באינסטינקט 

ההישרדוּת - שהוא הקמאי ביותר: קיים גם אצל בעלי חיים.

כן, נכון, הוא נמצא באמיגדלה. והאמיגדלה נמצאת אצל כל 

בעלי החוליות - ואפילו אצל הדגים.

ובכל זאת, ומבלי שניכנס לכל הקשור לאמיגדולה ולמערכת

הלימבית (ראה ב-ויקיפדיה אֶת הערך: המערכת הלימבית), 

אני מבקשת שנעשה כאן הבחנה בין - 

רֶגֶשׁ = אִינְסְטִינְקְט, 

ולבין - 

רֶגֶשׁ = אֶמוֹציוֹת (רְגָשׁוֹת, במובן הכי פשוט של המילה, בשימוש

יומיומי). 

זאת, כיוון שהתייחסתי לשימוש שלךָ ב-רֶגֶשׁ בשירךָ במובן 

השני, האמוציונלי, היומיומי. 

(בכל אופן ובכל מקרה: למזלי, אני לא זקוקה ל-ויקיפדיה

בעברית: ההסבר שהיא מגישה ל-אמיגדלה לוקה בחסר-

עד-מאוד.) 

דבר נוסף שאני מוצאת לנכון להעיר על תגובתךָ: 

אפילו כשמדובר באינסטינקטים, כולל באינסטינקט ההישרדוּת,

תמיד-תמיד מדובר בתהליך של קֶלֶט-עִבּוּד נְתוּנִים-פֶּלֶט -

מהיר ככל שיהיה אותו עִבּוּד נְתוּנִים. אַתָּה יכול לומר שמדובר

בזִכָּרון בְּסִיסִי, ואני אסכים: הזיכרון הבסיסי משמש כְּמְעַבֵּד-

נְתוּנִים. במקרה של האריה, הפֶּלֶט = פעולת מנוסה. (לא 

מסבירה קֶלֶט, כי אִם אֵין קֶלֶט/קליטת סכנה, לא בורחים ...)

ועכשיו אני יכולה לשוב לתגובתי הראשונה לשירךָ: 

הָרֶגֶשׁ, במובן של אֶמוֹצְיָה בחיי היום-יום, לֹא פועל לטובה ... 

הוא מדַלג על עיבוד-נתונים-שכלי-אינטלקטואלי. 

עד כאן תגובתי השלישית-רביעית לךָ, גדי יקר. 

תודה רבה-רבה על הגירוי!

רבקה

---

.

תוספת נדרשת, או הסבר מתבקש באשר ל-זִכָּרוֹן בְּסִיסִי: 

בחלקוֹ, הוא גֶּנֶטִי; בחלקוֹ, הוא נרכש בילדוּת הראשונה,

עם החוויות הראשוניוֹת, לרוב בעזרת האֵם. 

נדמה לי שאין לי מה להוסיף - או מה להטריד אותךָ יותר 

בנושא, גדי יקר. :))

תודה רבה שוב. 

רבקה

---

ברגע שיצירה מוצגת לקהל היא שייכת לו במובן הפרוש שכל רואה/קורא/שומע, נותן לה, ליצירה.

קראתי פעמים לפחות ספר נפלא "אשר, בך וגדל" אולי הסדר לא נכון. של הופשטטר. מומלץ בחום.

טילתי בשיריך אליהם הפנית אותי נהניתי מאוד. גם כתבתי מה כתגובה.

הפסיכולגיה האבולוציונית מעניינת מאוד כשיטה מחקרית, כמה ממוביליה מעט מגזימים במסקנות המחקר שלהם. מותר להם, כמובן.

חקר המוח, בו עוסק בתי היקרה הוא המחקר המעניין ביותר בעיניי. מאיימת  עליו  ה"מכונה החושבת" שעשויה להפוך "הגולם הקם על יוצרו.

שבת שלום לך ו ת ו ד ה  ג ד ו ל ה !

.

שבת שלום לךָ, לכם, ותודה רבה-גדולה!, גדי יקר. 

גם אני כמוך והחלק הרציונלי מייצב זאת כהלכה באיזון 

המאבק בין הרגש לשכל, נראה שהרגש ניצח.