מזכרות ילדות -מקל סבא

מזכרות ילדות 4- מקל סבא 

שם המשפחה שלי הוא חייק, 

אבל אבא שלי היה יותר נגר מאשר אורג בחוטים 

כמובן, הוא היה חקלאי בכל רמ״ח איבריו, היה בין מייסדי המושב .

אך התחביב שאהב בכל לבבו היה אמנות היצירה עם עץ 

אמא ואבא הכירו במושב ונישאו שם . 

אחרי כמה חודשים עלו ובאו עוד שכנים ,

ממול השכנים שהגיעו מסוריה -משפחת אבני 

לצד ימין היו את השכנים שעלו מפרס  -משפחת כהן 

ולצד שמאל השכנים -משפחת מלל 

ומשפחת מלל היתה משפחה טובה , אבא משה שהגיע מטורקיה 

ואמא  מרים מיוון - מרים היתה יפה 

עם שיער בלונדיני ועינים כחולות ים … 

מרים היתה שכנה מאד טובה שקטה וחכמה 

היא זו שהציעה לאמא שלי את השם שלי -לילי ולא לולו …  

כי לולו זה שם של אישה מבוגרת, וזה שם כבד לתינוקת חייכנית … 

ולמרים  אבא - קראנו לו סבא. הוא היה מתקן נעליים 

יום אחד, אבא שלי ישב וקילף מקל  ארוך, שייף וצבע אותו בלכה 

 ועל קודקוד המקל הדביק פיסת קרש קטנה ואותה צבע בשחור 

והנה לנו מקל סבא יפה ומהודר.

באותו הזמן , לאבא שלי היה שפם שחור ושיער ראש מדובלל, 

שהתחיל להקריח מהפדחת 

סבא הוא עדיין לא היה, אך החליט להשתעשע במחשבה 

והחל לדדות מרגל לרגל כשהוא נשען על המקל סבא, שיצר במו ידיו 

- אמה , אמה - קרא בעליצות לאמא שלי 

ואמא בין צחוק לבין מבוכה- אמרה בעיראקית 

-בשביל מה לך מקל…

- מה אתה מקדים את זמנך …

ושרה את השיר של נאזם רזאלי- 

״שאייבוני וואנא שאב״- ״הזקינו אותי ואני צעיר״

אמא צדקה הם היו עדיין צעירים וכוחם במותנם

ומי יידע מה צפון בגורלו של אדם 

אם יגיע ואיך יגיע לשיבה טובה 

וימים הגידו- אבא לא הגיע , אמא כן … 

 והם מעולם לא השתמשו במקל סבא 

אבא מיהר לחבק את אימא ואמר לה בעיראקית 

 -תנוח רוחך מראתי( אשתי) 

זה לסבא- ( כולם ידעו במי מדובר-סבא זה אבא של מרים מלל , אדון ניסים ) 

וכשהלכנו יד ביד אבא ואני (ואני אולי בת שלוש ) אל חדרו הקטן של סבא, 

אדון ניסים-קרא אבא והתקרבנו אל השולחן המפריד בינו לבינינו 

אדון ניסים לא הרים ראשו, המשיך בעיסוקו , שמיעתו היתה לקויה

אדון ניסים היה סבא אבל לא היה זקן,  

הוא היה מבוגר עם שיער אפרפר בפיאותיו

והיה הולך מעט שחוח 

אולי, כי כל היום היה יושב ומטה ראשו על הסדן , לתקן נעלים 

ואולי, כי היה גבוה מאד, ואחותי הבוגרת ממני, אמרה לי 

שהוא לא היה כזה גבוה, היינו ילדים קטנים 

וככה זוכרים אותם, את המבוגרים, גבוהים וזקנים … 

ואני, את החיוך שכיסה את פניו הארוכות של סבא

אדון ניסים , לא אשכח 

הוא היה מאד נרגש , כשהתרומם לאט לאט מכסאו 

נשען בחוזקה על המקל החדש

  -עכשיו אני באמת סבא !

לחש בעברית רפה וטפח על שכמו הצנום של אבא שלי 

לי צבט בלחיים ונתן סוכריות… תני גם לאחים שלך … 

הייתי גאה באבא שלי, שהיה שווה לו המאמץ 

לטפח שכנות טובה  כזאת .

מזכרות ילדות של  שנות ה-60 .

לילי  א…