הפתעה בזימבבוא / פרק ט

הפתעה בזימבבוא / פרק ט

הדמעות לא יבשו בעיניי והלב עדיין בוער, אני רצה אחרי אסי ככלב שקטעו לו את הזנב והוא לא יכול לנפנף בו ולהביע את רגשותיו.

אני גוררת את מזוודתי ועושה מה שאסי אומר לי , רוצה רק להגיע הבייתה בלי לשנות מסלול. אני בוכה בשקט וחושבת כל הדרך איך לברוח מהכלוב של אסי.

אני רואה איך חלק מהאנשים מביטים בי ולא מבינים למה אני רצה עם ראש מורכן אחרי אסי והוא לא עוזר לי בכלל. אבל בכלל לא אכפת לי אני חדורת מטרה.

אסי מסדר את כל המסמכים והעניינים ואנחנו מגיעים לטרמינל ועולים למסוף וממתינים לטיסה. אני יושבת ולא אומרת מילה ואסי לא מביט בי בכלל, כל כך רע לי ויש לי בחילה, אני רועדת ודמעות רטובות מסתתרות בזויות עיניי, אני חושבת על אמא שלי שבטח היא מפרגנת לאסי על המחווה שעשה לי, ואני בפריז מסתובבת וקונה לי שמלות יקרות ואיך היא אומרת לאסי שלא יתקמץ ויקנה לי הרבה ויפנק אותי , גם עם ארוחות יקרות, כל כך בא לי לרוץ אליה ולומר לה, "זה לא מה שאת חושבת בכלל" ולהניח את ראשי בחיקה ולבכות.

המטוס עומד מולנו והדיילת מתחילה להעלות את הנוסעים. את המזוודות שמנו כבר , רק תיק יד קטן בידינו. אנחנו עולים למטוס ואני נוחתת על המושב וכאילו כל האוויר מהבלון יצא, נשפתי ומעט נרגעתי כשהבנתי שאני בדרך הבייתה. אפילו לא התאמצתי לסדר את שיערי הבהיר ולא איפרתי את עיניי ולא מרחתי שפתון, גם ככה אני נראית סינדרלה בעיני הפירורים החומים.

אסי מביט בי בעיניים בוערות ואומר לי,

" מטומטמת אני לא אסלח לך על זה" אמר בקול דיי שקט

אזרתי אומץ כאן, כיוון שהוא לא ירים יד פה ואמרתי

"אני לא אישאר אתך יותר" אמרתי ולא המתנתי לתשובה

הוא תפס לי את היד ולחץ אותה חזק, בכדי להכאיב לי, אבל אמרתי לו

"אתה רוצה שאצעק כאן" והוא הרפה, אני חשתי שקצת ניצחתי אבל חששתי מהבאות.

הטיסה הייתה שקטה ואסי תפס תנומה חזקה , אבל אני לא יכולתי לישון, כל הזמן תכננתי איך לברוח מאסי, האם לרוץ ישר לאמא או לרוץ ברחוב או קודם ללכת הבייתה אבל זה לא בא לי בכלל.

אנחנו עולים מעל העננים הלבנים, כל כך יפה שם למעלה, הכל לבן ושקט, ממש דממה, אולי זה העולם של המלאכים בלבן שרק יודעים לעזור ולהרגיע, עולם שכולו טוב, הנה אני רואה ענן בצורת מלאך ואפילו כנפיים יש לו, רציתי לדבר איתו שיבוא לקחת אותי כי אני כבר עייפה. והנה עוד ענן בצורת סוס לבן עם קצת אפור, כל כך יפה רציתי לעלות עליו ושהוא ייקח אותי הרחק מאסי לארץ הפיות הטובות עם שמלות המלמלה הרקומות זהב. שם אסתפק בשמלה אחת ואטייל ברחובות השקטים וכולם יתנו לי יד ואהיה אהובה למלאך אחד ויחיד.

קול עגלה עמוסה ארוחות הפסיקה את מחשבותיי.

דיילת נחמדה מביאה לנו ארוחה ואני לא מעירה את אסי בכלל, היא מניחה את הארוחה על המדף שלו בלי שהוא יבחר את המנה, בטח יתעורר ויתעצבן אבל כבר לא אכפת לי. אני מתענגת על הארוחה ורוצה לראות את אסי מתעצבן וכאן הוא לא יכול לעשות דרמות. שמחתי.

רחלי גבאי

המשך יבוא