שכחה כ... מוות

הגיג חכם - חשוב לזכור את העבר כי ברגע שאחנו זוכרים את העבר המוח שלנו מתפקד, לא חלה בו ירידה קוגניטיבית, אנחנו מרגישים שאנחנו קיימים. תודה רבה לך נורית היקרה על ההגיג, ערב קסום וסופ"ש מחבק.

לזכור ולא לשכוח, 

תודה דני על דבריך, הם כל כך נכונים.

שבת שלום.

תודה נורית היקרה על הבאת הציטוט של מילן קונדרה על הקשר בין שכחה ומות.

נאמר כבר בתהילים:

"נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד." ~ ספר תהילים, פרק לא, פסוק יג.

אשתדל להתייחס לציטוט באמצעות שיר.

שבת שלום

שמוליק

תודה שמוליק על התייחסותך לדברים של קונדרה

תודה על המובאה מתהילים.

שבת שלום.

זה כה נכון. לעתים השכחה מאפשרת לנו להניח את העבר ולקבל כוחות מחודשים לחיות. 

אכן, יש לפעמים ברכה בשכחה...

כמו למשל בנושא השואה, המוטו הוא לזכור ולא לשכוח

אבל - אלו שהיו שם כל הזמן רק רצו לשכוח

בשבילם השכחה הייתה כח להמשיך לחיות.

שבת שלום גלי אהובה.

חפעמים עוזרת ולכיתים אחרות קוברת מציאות מרתקת שהיתה ואיננה . מה יהיה אם תתפשט שכחה בכל פרקי ההסטוריה? אמנם ניצולי שואה רצו לשכוח אך רצו וביקשו שאנחנו הצאצאים נזכור ולא נשכח

אכן רחל יקרה, פנים לכאן ולכאן יש לה לשכחה.

לפעמים ישנם דברים שטוב לשכח אותם כדי להמשיך הלאה בחיים, 

בלי עול של זכרונות קשים.

לגבי השואה - אנחנו צריכים לזכור, זכור את אשר עשה לך עמלק.

הניצולים שחוו את האימה, להם השיכחה הייתה ברכה.

שבת שלום.

תודה נוריתוש על המשפט המצוין הזה, אנסה לכתוב בעקבותיו 

תודה יום טוב ידידי,

אל תשכח לכתוב שיר...

.

כל הכבוד למילן קונדרה. 

וכל הכבוד לךְ על שרשמתְּ לךְ והעלית אֶת המשפט הזה, נוריתי 

יקירתי. 

הגעתי לכאן בזכות השיר שהעלה שמואל באתר. אחרת, לא 

הייתי מגיעה ולא הייתי קוראת ו- (תתביישי לךְ, רבקה!).

:))

אז מגיע לךְ סיפור. אנקדוטה אישית, נכון יותר. 

היה לי מדריך בפסיכולוגיה שהיה אנטי-קומוניסט מושבע ועוד

כל מיני דעות קבועות (לא תמיד דעות קדומות). 

פעם, בעניין אינדיבידואליוּת, הוא נתן אֶת ברית המועצות 

כדוגמה למחיקתהּ: 

"אִם בן המערב מבקר שם, יראה אֶת כולם עם אותם מנהגים, 

גם בלבוש, גם ב- ... (וכו' וגו'). "

כמובן, אני הגבתי (לא להתפלא!): 

"אם בן ברית המועצות מבקר בארה"ב, יראה אֶת כולם עם אותם 

מנהגים, שער פרוע, אותם מכנסיים, גם ב- ... (וכו' וגו'). " 

"כן, גם זה נכון," אמר - וחייךְ. 

כך היה בנושא המוות, אִם כי באופן לא-קיצוני: דבריו היו דומים 

לדברי מילן קונדרה. אני רק הוספתי אֶת עניין העלבון, ובסך 

הכול, הקדמתי אותו. (העלבון של מי שנשכח ונוכח שנשכח.) 

אולי כאן המקום לשתף אותך בהמשך הטלפון למירנה: 

כן, היא חולה. לכן לא ענתה אתמול. אני חוששת שהיא לוקה 

באלצהיימר. אִמָּהּ חלתה באלצהיימר, סבתהּ חלתה במה 

שאז כינו "סניליוּת", כי לא ידעו אז אֶת שם המחלה. 

סוף עצוב, בכל מקרה. (אגב: מירנה כבר בת 83, ואִמָּהּ חלתה 

כשהייתה בת 82. באותם ימים עוד נפגשנו, ברור.)

עד כאן, נוריתי יקירתי. מקווה שלא העמסתי עלייך.

ומקווה שאַתְּ יודעת שכל עוד אני כאן, וראשי צלול, אַתְּ חיה

אצלי ואני מנחשת אותך הולכת אֶת הליכתךְ היומית, שומעת 

אֶת הציפור על אדן החלון, מתפעלת מגלי הים, ... ומחבקת 

אותי. 

אוהבת אותך מאוד, מאוד, 

שולחת נשיקה, חיבוק ואהבה משלי אלייך, 

שלךְ, 

רבקה

---

המון תודה רבקתי,

אתחיל מכך שאת לא מעמיסה עלי. אני נהנית מהדברים שאת מספרת לי.

אהבתי מאד את האנקדוטה שהבאת על דברי המדריך בפסיכולוגיה

אבל עוד יותר אהבתי את תגובתך המהירה והחכמה.

לגבי שכחה, והפחד מאבדן העבר

אספר לך סיפור מרגש אישי, 

לפני כמה ימים קיבלתי מייל מחברה של מוקי, שכל השנים שומרת על קשר.

סיפרה לי על חבר שאחרי הלימודים נסע לקנדה ונשאר שם והוא בא לביקור בארץ,

מובן מאליו (לגביו) שנסע ללטרון לאנדרטה וחיפש את שמו של מוקי שם. וכשנפגשו 

דיברו על מוקי, העלו סיפורים מימי הנעורים. חשוב לה שאדע שהם לא שכחו אותו. ולחשוב שהשנה הם כולם חוגגים יום הולדת 70.

תודה שסיפרת לי על חברתך מירנה.

מחלה אכזרית היא אלצהיימר. אכזרית לחולה ואכזרית לסובבים אותו.

לאמא שלי בסוף ימיה הייתה דמנצייה.

כמה נפלא רבקתי האהובה

שאת מצטרפת להליכה היומית שלי,

שאת נהנית מהחוויות שאני חווה בדרך

היום גיליתי כי האביב הגיע

כי פרפר נימפית צבעוני ירד לידי ונפנף לי בכנפיו.

אוהבת אותך מאד

כמה נפלא לי לדעת שאת חשה את החיבוק שלי,

נורית שלך.

.

זֶה מרַגש וטוב! לא שוכחים אֶת מוקי. 

שימחתְּ גם אותי, לידיעתךְ.

ונהניתי לקרוא, כאילו שומעת אותךְ. 

תודה רבה-רבה על השיתוף, נוריתי יקירתי!

ובחזרה למחלות הקשות הנ"ל: 

בדֶמֶנְצְיָה שומרים על צלם אנוש. כפי שסיפרתְּ לי: 

ימים ספורים לפני סוף חייהָ, אמךְ זכרה למשוח

אודם על שפתיה אחרי שסיימה לאכול אֶת הבננה.

ואַתְּ צילמתְּ אוֹתָהּ. 

בסֶנִילִיּוּת (השלב האחרון של האלצהיימר) מאבדים 

כל צלם אנוש. היום די בלומר "אלצהיימר" . 

ועכשיו, 

נתחבק באהבה, נשיקה על הלחי,

ואאחל לך שבוע טוב, נפלא. 

אוהבת אותך המון, 

רבקתךְ 

---